חלוקה לא שוויונית בין בני זוג תעשה במידה ובמשורה, אז מתי תהיה חלוקה לא שוויונית ומתי למרות הכל החלוקה תהיה שוויונית, על כך ועוד במאמר שלפנינו.
חלוקה שוויונית בין בני זוג
הכלל הוא שחלוקת רכוש בגירושין תתבצע באופן שוויוני כשאין כל השלכה מי הוא שצבר את הנכסים, האם הבעל הוא שצבר את הנכסים, או שמא האישה היא שצברה את הנכסים.
גם במקרה בו הנכס והזכויות רשומות על שם אחד מבני הזוג חלוקת הרכוש תתבצע באופן שוויוני חצי חצי.
חשוב לציין כי חלוקה זו בעבר לא הייתה נהוגה בבית הדין הרבני שסבר כי יש לחלק את הזכויות בהתאם לרישום, כלומר שכל צד יישאר בעלים על הזכות הרשומה על שמו, אך לאחר חוק יחסי ממון בין בני זוג, בית הדין הרבני מורה אף הוא על חלוקת הרכוש באופן שוויוני.
יחד עם זאת ככל והאישה תדרוש לקבל מחצית מהזכויות הרשומות על שם הבעל, ויחד עם זה לקבל את הכתובה, הרי שבקשתה תידחה, משום אין כפל מבצעים, שכן לא יתכן לגבות גם כתובה לפי ההלכה, וגם זכויות פנסיוניות לפי החוק.
חלוקה לא שוויונית בין בני זוג לפי החוק
ישנם מקרים בהם המחוקק הסדיר שתהיה חלוקה לא שוויונית בין בני זוג, אלא הצד שהזכות רשומה על שמו הוא יישאר הבעלים על הזכות.
המקרה הבולט הוא כאשר אחד מבני הזוג קיבל מתנה או ירושה במהלך הנישואין, או שהוא קיבל פיצויים עבור נזקי גוף והזכות נותרה רשומה על שמו בלבד.
זכות נוספת נפוצה היא כאשר אחד מבני הזוג מביא עימו לנישואין דירת מגורים הרשומה על שמו, כאשר גם במקרה זה בן הזוג לא יקבל מחצית מהדירה, יחד עם זאת בהתאם לפסק דין של בית המשפט העליון, ככל והיה שיתוף ספציפי חלוקת הרכוש תהיה באופן שוויני.
בכל מקרה, המלצתי לערוך הסכם ממון לפני החתונה בכדי למנוע העלאת טענות של בן הזוג על כך שלמרות שהזכות מוחרגת בחוק, יש לו לקבל מחצית מהזכויות.
חלוקה לא שוויונית בין בני זוג בגלל העדר מאמץ משותף
לא פעם אנו נתקלים במקרים בהם אחד מבני הזוג יוצא השכם בבוקר לעבודה, ואילו בן הזוג אינו עושה מאמץ מינימלי להביא פרנסה לבית, במקרה זה עולה השאלה האם ניתן לעשות חלוקה לא שוויונית בין בני זוג או לא.
התשובה לכך, שאכן במקרה זה ניתן לחרוג מהכלל שיש לבצע חלוקה שוויונית, ולהורות על חלוקה לא שוויונית, כך שמי שהתאמץ יקבל אחוזים נוספים יותר על מי שלא התאמץ.
אך חשוב להדגיש שלא כל דבר ייחשב "העדר מאמץ משותף" לדוגמה ככל ואחד מבני הזוג הלך לעבוד, אלא שהוא לא הצליח להגיע לרמת השכר של בן הזוג, הדבר לא ייחשב כמי שלא הביא מאמץ משותף.
גם במקרה בו אחד מבני הזוג שימש כהורה שגידל את הילדים והשקיע מאמץ מרובה בבית, הדבר לא ייחשב כמי שלא התאמץ למען טובת הבית, שכן כל אחד תרם בחלק אחר לתא המשותף, האחד בגידול הילדים, והשני בהמצאת הפרנסה לבית.
רק במקרה בו אחד מבני הזוג הלך בטל ללא כל סיבה וללא שהדבר תרם מאומה לטובת התא המשפחתי, יהיה מקום להחשיב זאת כהעדר מאמץ משותף, ולבצע חלוקה לא שוויונית בין בני הזוג.
חלוקה לא שוויונית בגלל מוניטין אישי
כאשר אחד מבני הזוג הצליח לצבור מוניטין אישי במהלך הנישואין, כגון שהוא הוציא תואר דוקטור, וכיום הוא מקבל עבור כל שעת עבודה שכר נאה בהרבה משל בן הזוג שמקבל שכר מינימום, ניתן לבצע חלוקה לא שוויונית בין בני הזוג.
הסיבה לכך היא שלמרות שקיים קושי להכניס את המוניטין האישי לתא המשפחתי ולזכות את בן הזוג במחצית מהמוניטין האישי, שכן מדובר על זכות שאינה כספית, אך היא מצדיקה חלוקה לא שוויונית בזכויות הקיימות.
אין הגינות שאחד מבני הזוג יצא מהנישואין כשהוא מוכשר לעבודה טוב יותר מבן הזוג ורק בגלל שהדבר אינו מתבטא בזכויות נזילות בן הזוג יפסיד, לכן הפתרון הרווח בבית הדין היא חלוקה לא שוויונית.
חלוקה לא שוויונית בין בני זוג עקב אלימות
חלוקת רכוש בגירושין מתבצעת באופן שוויוני ללא כל קשר לשאלה האם ישנן עילות גירושין, או מי אשם בפירוק התא המשפחתי.
בדיוק כפי שלתביעת מזונות ילדים אין כל הבדל מי האשם בפירוק התא המשפחתי, כך לעניין תביעת חלוקת רכוש.
יחד עם זאת אנו מוצאים פסקי דין שהורו על חלוקה לא שוויונית בין בני זוג ככל ומדובר באלימות קשה עד כדי איום ברצח, כאשר גם בזה אין הכרעה ברורה כיצד על בית המשפט לנהוג.
בכל מקרה מדובר רק בעילת אלימות, אך כאשר מדובר על עילה של אישה בוגדת נקבע בפסק דין של בית המשפט העליון שהדבר אינו מהווה סיבה לחרוג מחלוקה שוויונית, וזאת בניגוד לתפיסות אחרות שהיו מקובלות.
