משמורת משותפת היא אחת ההכרעות המשמעותיות ביותר שתקבלו בהליך הגירושין. במדריך הזה תמצאו את כל מה שצריך לדעת: מה ההבדל בין משמורת משותפת להסדרי ראיה‚ מאיזה גיל ההסדר מתאים‚ איך נקבעת חלוקת הימים‚ כיצד ההסדר משפיע על המזונות‚ ומתי בתי הדין דוחים אותו.
משמורת משותפת או הסדרי ראיה הינה שאלה שעולה בכל הליך גירושין בהם יש לבני הזוג ילדים‚ לשאלה זו יכולה להיות השלכה מסוימת על טיב הקשר בין הילד לבין האב.
אך לא רק. לפעמים השיקולים המנחים את האב לבקש להיות משמורן משותף היא להימנע מתשלום דמי מזונות באופן חלקי או מלא.
במאמר זה נבחן את נושא המשמורת המשותפת: מה היתרונות‚ מה החסרונות‚ באיזה גיל זה מתאים‚ ומתי עדיף להימנע מכך. נדבר גם על ההבדל בין משמורת לאפוטרופסות ועל השפעת המשמורת על תשלום מזונות.
משמורת ילדים – סוגי המשמורת הקיימים בישראל
לפני שנצלול למשמורת משותפת‚ חשוב שתכירו את המפה המלאה. משמורת ילדים היא המונח הכולל שמתאר את ההסדר שקובע היכן ישהו הילדים ומי אחראי על שגרת חייהם היומיומית. בישראל נהוגים שלושה סוגי הסדרים עיקריים.
הראשון הוא משמורת מלאה לאחד ההורים‚ כשלהורה השני נקבעים הסדרי שהות. זהו ההסדר שהיה מקובל במשך שנים רבות‚ כשברוב המקרים האם הייתה המשמורנית.
השני הוא משמורת משותפת‚ שבה הילד שוהה אצל שני ההורים בחלוקה שוויונית או קרובה לשוויונית‚ ושני ההורים נושאים באחריות ההורית באופן שווה.
השלישי הוא הסדר מפוצל‚ שבו ילדים שונים באותה משפחה נמצאים במשמורת של הורים שונים. זהו הסדר נדיר יחסית שבתי הדין נמנעים ממנו‚ מתוך עמדה שאין להפריד בין אחים.
משמורת מלאה – מתי היא נקבעת?
משמורת ילדים מלאה לאחד ההורים נקבעת כשבית הדין מגיע למסקנה שההסדר המשותף אינו אפשרי או אינו לטובת הילד. הסיבות הנפוצות הן גיל רך‚ מרחק גיאוגרפי בין ההורים‚ נתק תקשורתי חריף‚ או חשש ממשי לשלום הילד אצל אחד ההורים.
חשוב שתדעו שמשמורת מלאה אינה בהכרח נחלת האם. בשנים האחרונות ניתנו פסקי דין שקבעו משמורת מלאה לאב‚ כשהוכח שהוא ההורה המיטיב. בית הדין בוחן את המסוגלות ההורית בפועל ולא את המגדר.
תביעת משמורת ילדים ושינוי משמורת
אם אינכם מצליחים להגיע להסכמה‚ תוכלו להגיש תביעת משמורת ילדים לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה. התביעה מפרטת את ההסדר המבוקש ואת הנימוקים לו‚ ומלווה בהרצאת פרטים.
גם לאחר שנקבעה משמורת‚ ההסדר אינו סופי לנצח. בקשה לשינוי משמורת מתקבלת כשחל שינוי נסיבות מהותי – גיל הילד‚ מעבר דירה של אחד ההורים‚ שינוי בהיקף העבודה‚ או הפרה מתמשכת של ההסדר הקיים.
הסדרי ראיה משמורת משותפת – מה ההבדל ביניהם?
עד לאחרונה התפיסה המקובלת יותר בין גורמי הרווחה ואשר התקבלה בבתי המשפט היה לרוב לקבוע כי האם תהיה משמורנית יחידה כשלאב יקבעו הסדרי שהות עם הילדים. לפעמים הסדרי השהות כוללים לינה ולפעמים הסדרי השהות מסתפקים במפגשים ללא לינה.
אולם בשנים האחרונות גוברת יותר ויותר התפיסה כי נכון יותר שהאב יהיה בקשר אדוק יותר עם הילד ולא להסתפק רק בהסדרי שהות קצרים.
לאחר בחינה מדוקדקת ניתן להיווכח כי טובת הילד היא אכן הסדרי ראיה שווים כשהאב והאם משמשים כמשמורנים משותפים.
ההבדל המהותי בין הסדרי ראיה משמורת משותפת אינו רק בכמות הימים. בהסדרי ראיה הילד מתארח אצל ההורה השני‚ ומרכז חייו נשאר בבית ההורה המשמורן. במשמורת משותפת לילד שני בתים‚ והוא אינו "אורח" באף אחד מהם. כשאתם משווים הסדרי ראיה משמורת משותפת‚ זה ההבדל המהותי. הוא משפיע על תחושת השייכות של הילד‚ על מעמדו של ההורה מול מוסדות החינוך והבריאות‚ ועל אופן חלוקת ההוצאות.
נקודה נוספת שכדאי שתכירו: המונח "הסדרי שהות" החליף בשנים האחרונות את המונח "הסדרי ראיה" בשפה המשפטית‚ מתוך הבנה שהורה אינו רק "רואה" את ילדו אלא שוהה איתו וחי איתו. בפסיקה תיתקלו בשני המונחים‚ והם מתייחסים לאותו דבר. בכל מקרה‚ ההכרעה בין הסדרי ראיה משמורת משותפת נעשית לפי טובת הילד בלבד ולא לפי העדפת ההורים.
הסדרי ראיה ללא לינה
לא כל הסדרי הראיה כוללים לינה. במקרים של ילדים בגיל רך‚ כשההורים גרים רחוק זה מזה‚ או כשבית הדין מבקש לבחון את ההסדר בהדרגה‚ ייקבעו מפגשים בשעות היום בלבד.
הסדר ללא לינה מתאים גם כשחוזרים לבנות קשר שנקטע. במקרים כאלה נהוג להתחיל במפגשים קצרים‚ לעיתים במרכז קשר‚ ולהרחיב אותם בהדרגה עד למתכונת מלאה שעשויה להוביל בהמשך למשמורת משותפת.
היתרונות בהורות משותפת
היתרונות במשמורת משותפת רבים ובמאמר זה נציין כמה מהם.
האחד היא ההפחתה בצורה ניכרת מהמצוקה שנגרמת לילד לאחר שהוריו התגרשו והילד מוצא את עצמו חסר אונים‚ כאשר נמנע ממנו לקבל אב ואם פעילים באופן שווה.
שנית‚ אין ספק כי המשמורת המשותפת מקלה על האם. האם תוכל להתפנות לצרכיה בזמנים בהם הילד שוהה אצל האב‚ כשעול גידול הילד אינו נופל רק על כתפה‚ דבר זה בהכרח ייטיב עם הילד‚ שכן האם תוכל לגדל את ילדה בנחת ובקלות.
שלישית‚ עצם ההצהרה שהאם היא המשמורנית על הילד ואילו האב משמש רק כהורה עם הסדרי ראיה‚ גורם נחיתות במעמדו של האב‚ כביכול הוא משמש כהורה מסוג ב'. ההצהרה שהילדים נמצאים במשמורת משותפת‚ בה לאם אין כל יתרון על האב בהורותו‚ מחזקת את מעמדו של האב.
רביעית‚ מחקרים בתחום מצביעים על כך שילדים בהסדר משמורת משותפת מציגים הסתגלות טובה יותר לאחר הגירושין‚ פחות בעיות התנהגות‚ והישגים לימודיים דומים לאלה של ילדים במשפחות שלמות. הקשר הרציף עם שני ההורים הוא הגורם המשמעותי‚ לא כמות הימים המדויקת.
החסרונות במשמורת משותפת
משמורת משותפת אינה "טלית שכולה תכלת" וכי בהחלט קיימים בכך מספר חסרונות המקשים על קיום המשמורת משותפת.
החיסרון הבולט הוא ההוצאות הכפולות להם נזקקים ההורים להוציא‚ שכן בעוד במקרה בו האב פוגש את הילדים בהסדרי שהות בלבד‚ הרי שאין הוא נצרך לרכוש ציוד מתאים עבור הילד‚ לא כן במקרה בו הילד נמצא במשמורת משותפת‚ האב והאם נאלצים לרכוש ציוד כפול עבור הילד‚ כגון ביגוד‚ חדר שינה‚ ספרייה ועוד.
חיסרון נוסף הוא העובדה כי הילד חש שאין לו בית אחד‚ כך שבכל לילה הוא יישן במקום אחר‚ והעובדה כי אין לילד בית אחד לפעמים עלולה לגרום לו "אי יציבות".
חיסרון שלישי שרבים אינם צופים מראש הוא התלות ההדדית. משמורת משותפת מחייבת אתכם להישאר בקשר יומיומי עם בן הזוג לשעבר לאורך שנים‚ לתאם לוחות זמנים‚ חוגים‚ ימי מחלה ונסיעות. עבור זוגות שהתגרשו בסערה‚ התלות הזו היא מקור מתמיד למתח.
ולבסוף‚ ההסדר כובל אתכם גיאוגרפית. מרגע שנקבעה משמורת משותפת‚ מעבר דירה לעיר אחרת מצריך את הסכמת ההורה השני או אישור של בית הדין.
מה כוללת משמורת משותפת?
משמורת משותפת כוללת הסדרי שהות שווים דה פקטו כך שהילד ישהה בבית כל אחד מההורים בצורה שווה.
לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין בהם נקבע כי אף הסדרי שהות שאינם שווים אלא הם 60%-40% גם נחשבים כהורות משותפת.
חשוב להדגיש כי משמורת משותפת אינה רק הסדרי שהות שווים אלא‚ חשוב מכך‚ קבלת אחריות משותפת‚ כלומר האב והאם נושאים באחריות ובגידול הילד באופן שווה.
האחריות ההורית המשותפת מתבטאת בארבעה מישורים שכדאי שתגדירו במפורש בהסכם: שגרת החינוך‚ כולל הסעות‚ שיעורי בית וקשר עם בית הספר; הטיפול הרפואי והליווי לרופאים; ההוצאות הכספיות השוטפות והחריגות; וקבלת ההחלטות המשמעותיות בחיי הילד.
תנאי הסף למשמורת משותפת
בתי הדין בוחנים מספר תנאים לפני שהם מאשרים הסדר משותף. קרבה גיאוגרפית בין בתי ההורים‚ כזו שמאפשרת לילד להגיע לאותו מוסד חינוכי משני הבתים. יכולת תקשורת בסיסית בין ההורים סביב ענייני הילד. זמינות בפועל של שני ההורים‚ ולא רק הצהרה על רצון. מסוגלות הורית תקינה של שניכם. ורצון אמיתי‚ ולא שימוש בהסדר ככלי במאבק כלכלי.
אם משמורנית ואפוטרופסות שווה
חשוב להפריד בין המונח "משמורת" לבין המונח "אפוטרופוס". בעוד שנושא "משמורת" או "הסדרי ראיה" עוסק בשהות הילד – היכן ישהה הילד‚ אצל האם באופן בלעדי או שהילד ישהה אצל האב והאם במשמורת משותפת – לא כן המונח "אפוטרופוס"‚ העוסק בהחלטות מהותיות הנוגעות לילד‚ כמו לדוגמה השאלה על זהות מוסד החינוך הלימודי של הילד‚ או חלילה שאלה של רפואה‚ ניתוח וכדומה.
אפוטרופסות על הילד אינה פועל יוצא לשאלה מי הוא המשמורן על הילד‚ או לשאלה האם האב זכאי להסדרי ראיה מופחתים או מורחבים.
בכל מקרה האב והאם הינם אפוטרופוסים שווים‚ כך שההחלטה על דברים מהותיים צריכה להתקבל על ידי שני ההורים.
במקרה בו התגלעו חילוקי דעות בין ההורים בנוגע לדברים מהותיים הדורשים קבלת החלטה של שני ההורים‚ הדבר יובא לפתחו של בית הדין הרבני או לפתחו של בית המשפט לקבלת הכרעה.
במקרים קיצוניים מאוד שוללים את זכותו של אחד מההורים לשמש כ"אפוטרופוס" על הילד‚ לאחר שאחד מההורים משתמש במעמדו כ"אפוטרופוס" לסכל ולפגוע בטובת הילד.
מאיזה גיל אפשר להתחיל משמורת משותפת?
אין כל ספק שלגילו של הילד ישנה השלכה על אופן הסדרי השהות בין ההורים‚ שכן ברור שככל והילד קטין יותר הרי שמימוש החלום של "משמורת משותפת" נראה רחוק יותר.
אין צורך להסביר כי בזמן בו התינוק יונק‚ הרי שאין כל הסבר הגיוני שהילד ישהה אצל האב והאם באופן שווה‚ הילד זקוק לשהות נרחבת של האם‚ אך גם במקרה שהילד גדל קצת‚ הרי שהילד זקוק לחממה של האם.
כיום המקובל כי הגיל של הילד בו יהיה ניתן לעשות משמורת משותפת הוא בסביבות גיל 6‚ כמובן שלכל מקרה יש יוצא מהכלל‚ והדבר משתנה ממקרה למקרה.
התשובה המלאה לשאלה משמורת משותפת מאיזה גיל אינה מספר יחיד אלא סולם. עד גיל שנתיים ההסדר נדיר מאוד ומתמקד במפגשים תכופים וקצרים. בין 2 ל-6 מתחילים לשלב לינות ולהרחיב בהדרגה. מגיל 6 ומעלה ההסדר המשותף המלא הופך לאפשרות ריאלית. ומגיל 12 בית הדין נותן משקל ממשי לרצון הילד עצמו.
משמורת משותפת מתחת לגיל 6 – מה קובעים בתי הדין?
השאלה על משמורת משותפת מתחת לגיל 6 היא מהשנויות במחלוקת בתחום‚ והיא נגזרת מחזקת הגיל הרך.
חזקת הגיל הרך היא כלל משפטי הקבוע בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות‚ ולפיו ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת אמם‚ אלא אם קיימות סיבות מיוחדות להורות אחרת. החזקה נוצרה מתוך תפיסה שילד בגיל רך זקוק לרצף טיפולי ולדמות מטפלת עיקרית.
בפועל‚ החזקה נסדקה משמעותית בשנים האחרונות. ועדת שניט המליצה לבטלה‚ ובתי משפט לענייני משפחה קבעו לא פעם משמורת משותפת מתחת לגיל 6 כשהוכח שהאב היה מעורב בגידול הילד מלכתחילה‚ שהתקשורת בין ההורים תקינה‚ ושהילד כבר מורגל בשהות אצל שניהם.
מה שיעזור לכם אם אתם מבקשים משמורת משותפת מתחת לגיל 6: תיעוד של מעורבות בפועל בשגרת הילד לפני הפרידה‚ קרבה גיאוגרפית‚ זמינות אמיתית בשעות היום‚ ותסקיר חיובי. בתי הדין הרבניים‚ יש לומר‚ נוטים לשמר את חזקת הגיל הרך יותר מבתי המשפט לענייני משפחה.
חלוקת ימים במשמורת משותפת – המודלים הנפוצים
השאלה שמטרידה את ההורים היא בנושא של משמורת משותפת וחלוקת ימים – מה מהם עדיף‚ שכן מצד אחד קיימות מעלות למשמורת משותפת‚ ומצד שני לא ניתן להתעלם מחסרונות של משמורת משותפת.
בפועל‚ משמורת משותפת חלוקת ימים מתבצעת בכמה מודלים מקובלים. כל מודל של משמורת משותפת חלוקת ימים נבחן לפי מספר המעברים שהוא יוצר ולפי רצף השהות אצל כל הורה. המודל הנפוץ ביותר הוא 2-2-3: הילד אצל הורה אחד ביום ראשון ושני‚ אצל השני בשלישי ורביעי‚ ולסירוגין בסופי השבוע. המודל הזה שומר על מפגש תכוף עם שני ההורים ומתאים במיוחד לילדים צעירים יותר.
מודל שני הוא שבוע-שבוע‚ שבו הילד שוהה שבוע שלם אצל כל הורה. הוא מפחית את מספר המעברים ומתאים לילדים גדולים יותר‚ אך יוצר פרקי זמן ארוכים ללא מפגש עם ההורה השני.
מודל שלישי הוא 5-2‚ שבו הילד לן חמישה לילות אצל הורה אחד ושניים אצל השני‚ עם החלפה בסופי שבוע. זהו למעשה מודל 60-40‚ שכפי שראינו לעיל מוכר בפסיקה כהורות משותפת.
בבחירת המודל של משמורת משותפת חלוקת ימים יש לשקול את גיל הילד‚ את המרחק בין הבתים ואת שגרת העבודה שלכם. מעבר לחלוקת ימי השבוע‚ הסכם מלא חייב להסדיר גם את החגים והחופשות. הנוהג המקובל הוא חלוקה לסירוגין בין השנים – חג אחד אצל כל הורה‚ ובשנה שלאחריה להיפך – וחלוקה של חופשת הקיץ לשני חלקים שווים.
מי מחליט לגבי חלוקת ימים במשמורת משותפת?
קיימות מספר אפשרויות בשאלה מי ייתן את ההחלטה על חלוקת ימים משמורת משותפת‚ שכן ניתן לערוך הסכם גירושין ואז ההורים הם שיקבעו את הסדרי השהות‚ או לחילופין להותיר לערכאה שיפוטית את ההחלטה.
בפועל‚ חלוקת ימים משמורת משותפת נקבעת באחת משתי דרכים. האפשרות הראשונה היא זו שבה בני הזוג מקבלים את ההחלטה בהסכמה‚ כשבמקרה זה תשבו יחד‚ תגיעו להסכמות מלאות על עתיד ילדכם‚ ולאחר מכן תערכו הסכם גירושין ותביאו אותו לאישורו של בית הדין הרבני.
האפשרות השנייה היא במקרה בו אינכם מצליחים להגיע להסכמות על הסדרי הראיה‚ ואז אין מנוס ומי שיקבע את עתיד ההסדרים היא ערכאה שיפוטית.
כשאנו בוחנים מי היא הערכאה המשפטית המוסמכת לתת החלטות בעניין משמורת ילדים‚ אנו מוצאים כי במדינת ישראל קיימות שתי ערכאות שונות: בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה.
התשובה לשאלה מי מבין הערכאות מוסמך היא שמי שיגיש הראשון את תביעת משמורת ילדים הוא שיחליט – האם ברצונו להגיש את התביעה בבית הדין הרבני‚ ואז הסמכות תהיה מסורה לבית הדין הרבני‚ או שהוא מעדיף להגיש לבית המשפט‚ ואז הסמכות תהיה מסורה לבית המשפט.
לבחירה הזו יש משקל‚ שכן חלוקת ימים משמורת משותפת נבחנת בכל ערכאה לפי אמות מידה מעט שונות. מסיבה זו אם אתם מעדיפים שבית הדין הרבני הוא שידון בהסדרי הראיה‚ יש להקדים ולבצע פתיחת תיק גירושין ברבנות שבאזור מגוריכם.
גירושין משמורת משותפת – שילוב ההסדר בהליך
בהליך של גירושין משמורת משותפת אינה נושא עצמאי שנדון בנפרד‚ אלא רכיב אחד מתוך מערכת שלמה של הכרעות – מזונות‚ רכוש‚ כתובה ומועד הגט. ההכרעות האלה משפיעות זו על זו‚ ולכן הסדר טוב במשמורת יכול להיות מנוף גם בשאר הנושאים. מי שניגש לסוגיית גירושין משמורת משותפת כאל נושא מבודד מוותר מראש על היתרון הזה.
ברוב המקרים האב והאם שותפים לדעה כי יש להפריד בין ההליכים שמתנהלים בין ההורים לבין ההליכים הקשורים לטובת הילד‚ כך שההליך של טובת הילד צריך להיות מנותק מהתביעות שבין ההורים.
אם הגעתם להסכמה‚ ההסדר ייכתב בפרק הילדים של הסכם הגירושין ויקבל תוקף של פסק דין באישור הערכאה. הפרק הזה חייב להיות מפורט: חלוקת הימים המדויקת‚ החגים‚ מקום המגורים של כל הורה והמרחק המרבי‚ אופן קבלת ההחלטות‚ ומנגנון ליישוב מחלוקות.
אם לא הגעתם להסכמה‚ ההכרעה עוברת לערכאה‚ וכאן נכנס לתמונה התסקיר – המסמך שקובע בפועל את גורל תיקי גירושין משמורת משותפת.
תסקיר פקידת סעד ומבחן מסוגלות הורית
ככל ובני הזוג לא הצליחו להגיע להסכמות‚ והשאלה נמצאת לפתחו של בית הדין‚ השיקול היחיד שיעמוד בפניו הוא מה היא טובת הילד. כל שיקול אחר של שינוי בגובה המזונות לא ישפיע על קביעת הסדרי השהות.
לשם כך בית הדין ימנה פקידת סעד שתכתוב תסקיר‚ חוות דעת שבה יפורט מהם הסדרי השהות אשר לדעתה הם לטובת הילד. ככל ופקידת הסעד תציין כי לדעתה עדיפה משמורת משותפת‚ הרי שהסיכויים שאכן ייקבע ההסדר גדלים.
במקרים מורכבים יותר בית הדין יורה על מבחן מסוגלות הורית – אבחון פסיכולוגי מעמיק של שני ההורים ושל הילד‚ שמטרתו לבחון את יכולתו של כל הורה לספק מענה רגשי והתפתחותי.
חשוב שתדעו כי אף במקרה בו פקידת הסעד המליצה על חלוקת ימים בצורה שלדעתכם פוגעת בטובת הילד‚ בהחלט ניתן להילחם כנגד התסקיר‚ שכן בית הדין אינו מחויב לקבל את המלצותיה.
משרדנו ייצג אב שמסיבה שאינה ברורה‚ פקידת הסעד כתבה בתסקיר כי לדעתה יש להפחית את הסדרי השהות בחלוקת הימים. מתחילה בית הדין ביקש לאמץ את התסקיר ולהפחית בהסדרי השהות של האב‚ ורק לאחר מלחמה עיקשת של משרדנו הוכח לבית הדין כי נפלה טעות בחוות הדעת של פקידת הסעד. בית הדין הותיר לאב את הסדרי הראיה המורחבים כפי שהיה נהוג עד לאותה תקופה.
הסדרי שהות שווים לא בכל מחיר
חשוב לדעת כי על אף המעלות הרבות שישנן בהסדרי ראיה שווים‚ לא בכל מקרה ניתן לבצע זאת הלכה למעשה.
במקרה בו ההורים גרים במרחק רב‚ הרי שאין כל אפשרות לקיים הסדרי שהות שווים‚ כשיום אחד הילד ילמד בצפון וביום שני הוא יהיה בדרום. בקיצור‚ ככל והמדובר במרחק פיזי בין ההורים‚ הרי שהאופציה של משמורת משותפת יורדת מהשולחן.
במקרה בו קיים נתק חמור בין ההורים וההורים אינם יכולים לקיים שיח פורה ביניהם‚ הרי שאין כל אפשרות שההורים יהיו משמורנים משותפים‚ שכן על כל צעד ושעל ייתקלו ההורים במריבות וחילוקי דעות‚ דבר אשר בוודאי עלול לפגוע בטובתו של הילד.
כמובן במקרה בו האב עסוק מאוד לפרנסתו כשהוא אינו שוהה הרבה בבית‚ או שהאב אינו מסוגל לגדל את הילד מכל סיבה שהיא‚ הרי שבוודאי שהאפשרות של משמורת משותפת יורדת מהפרק.
משמורת משותפת מזונות – כך משפיע ההסדר על התשלום
אין להתעלם כי בהרבה פעמים אנו נתקלים במשרדנו באבות שמבקשים להיות הורים משמורנים משותפים כשעיקר מטרתם אינה לדאוג ל"טובת הילד" אלא השיקול המנחה אותם הוא הניסיון להיפטר מתשלום דמי מזונות ילדים.
אין ספק כי בראש ובראשונה יש לבחון מה היא באמת טובתו של הילד ורק לאחר מכן לקבל החלטה נכונה.
מלבד שגישה זו היא גישה פסולה‚ שכן החשיבה על הסדרי השהות בין ההורים לילדים צריכה להיות אך ורק מה היא טובתו של הילד‚ הרי שאין כל ספק שתוך זמן קצר הילד יבין כי הוא ב"טעות" נמצא בבית האב‚ דבר אשר יגרור "התנגדות" אצל הילד להמשיך בהסדרי ראיה אלו.
השאלה של משמורת משותפת מזונות היא לכן שאלה כפולה: מה ההסדר הנכון לילד‚ ורק אחריה מה המשמעות הכספית שלו. לכן בכל מקרה בו עולה שאלת משמורת משותפת מזונות יש לבדוק היטב האם עיקר רצונו של האב הוא הפחתת התשלום‚ או שעיקר מטרתו היא אכן לדאוג לטובת הילדים ולהיות הורה משמורן לצד האם.
פסיקת בית המשפט העליון בע"מ 919/15
עד לפני מספר שנים היה מקובל לפסוק כי האב הוא היחיד המחויב לדאוג לתשלום מזונות ילדים‚ ואילו לאם אין כל חיוב לדאוג לתשלומים אלו. חובת האב לא הייתה תלויה בכושר השתכרותו לעומת האם‚ כשבכל מקרה חובת המזונות מוטלת על כתפיו בלבד‚ וכמו כן לא הייתה כל השלכה לגילו של הילד.
אלא שבפסק דין חדשני שניתן בבית המשפט העליון בע"מ 919/15 נקבע כי בילדים מעל גיל 6 שמתקיימת בהם משמורת משותפת בין ההורים וגובה ההכנסות בין האב לאם זהה‚ האב יהיה פטור מתשלום מזונות.
בפסק הדין נקבעו שני יסודות מרכזיים. הראשון‚ שהאם מחויבת במזונות הילדים מעל גיל 6 מדין "צדקה"‚ וחוב זה מוטל עליה בדיוק כשם שהוא מוטל על האב. השני‚ שהדרך לקבוע את זהות המחויב במזונות ילדים נקבעת לפי הפרמטר של מי יש היכולת הכלכלית לשאת בנטל גידול הילדים.
התוצאה הנגזרת מפסק דין זה היא שבמקרה בו הילדים מעל גיל 6 וחיוב מזונות הילדים הוא מדין "צדקה"‚ חובת המזונות מוטלת על מי שביכולתו לשאת בעול הכלכלי.
במקרה בו הכנסות בני הזוג שוות‚ כך שהיכולת הכלכלית בין האב לאם היא שוויונית‚ הרי שחובת מזונות הילדים מוטלת על שני ההורים באופן שווה בשווה.
לפיכך‚ ככל ומתקיימת הורות משותפת בה הילד נמצא במחצית השבוע אצל כל אחד מההורים‚ הרי שהאב והאם נושאים בנטל הכלכלי באופן שוויוני‚ והאב פטור מתשלום מזונות ילדים עבור מחצית השבוע בהם הילדים נמצאים אצלו.
פסק דין זה נקבע לילדים מגיל שש ומעלה‚ כיוון שבמקרה זה חובת האב לזון את ילדיו היא מדין "צדקה"‚ אך אין ספק כי בעתיד הקרוב יהיה ניתן לראות פסיקות זהות אף בקטנים מתחת לגיל שש.
עמדת בתי הדין הרבניים
במספר פסקי דין שניתנו בבתי הדין הרבניים לאחר פסיקת בית המשפט העליון‚ ניתן ללמוד שבתי הדין אינם ששים להלכה זו‚ וכי לדעתם מדובר בהחלטה שניתנה בטעות.
לדעתם של בתי הדין הרבניים‚ החובה לזון את הילדים מעל גיל 6 מוטלת על האב לבד ואילו לאם אין כל חובה לזון את ילדיה. חיוב זה‚ אף שהוא מדין "צדקה"‚ מוטל בראש ובראשונה על האב.
להשתכרות ההורים אין כל השלכה על חיוב המזונות שמוטל על האב‚ כך שאף אם האב והאם ישתכרו בשכר זהה‚ האב הוא שיהיה המפרנס היחיד‚ ואילו האם לא תצטרך לשאת בעול תשלום המזונות.
חשוב לציין כי אף לדעתם של בתי הדין הרבניים‚ במקרה בו לאב יש הכנסה מועטה ואין באפשרותו יכולת כלכלית לשאת בנטל חיוב המזונות‚ ואילו האם משתכרת בשכר נאה אשר מקנה לה את האפשרות לשאת בנטל הכלכלי‚ בתי הדין הרבניים יאמצו את עמדת בית המשפט העליון ויקבעו כי חיוב המזונות מוטל על האם.
ההבדל הזה בין הערכאות הוא אחד השיקולים המרכזיים בבחירה היכן לפתוח את התיק‚ והוא שיקול שכדאי שתשקלו לפני שאתם מגישים ולא אחרי.
הפחתה או ביטול מזונות במשמורת משותפת
דבר נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא שאין ספק שלעובדה שמתקיימת משמורת משותפת תהיה השלכה על גובה תשלום המזונות‚ שכן אין סיבה שהאם תקבל תשלום מזונות המשולם לאם משמורנית מלאה בזמן שהילדים נמצאים מחצית מהשבוע אצל האב‚ כשבמחצית השבוע האב דואג למזונות הילדים ללא אמצעות האם.
מכאן שבסוגיית משמורת משותפת מזונות אין נוסחה אחת. ביטול מוחלט של המזונות אינו אוטומטי גם בהסדר שוויוני מלא. גם כשחלוקת הימים שווה‚ הוצאות המדור‚ החינוך והבריאות ממשיכות להתחלק לפי היכולת הכלכלית של כל הורה‚ ופער הכנסות משמעותי יוביל לחיוב גם במשמורת משותפת.
אם ההסדר שלכם השתנה בפועל – עברתם ממשמורת מלאה למשותפת‚ או שהיקף הימים גדל משמעותית – תוכלו להגיש בקשה להפחתת מזונות בטענת שינוי נסיבות מהותי. שימו לב שההפחתה אינה רטרואקטיבית באופן אוטומטי‚ ולכן כדאי להגיש סמוך לשינוי ולא שנים אחריו.
משמורת משותפת החוק החדש – מה השתנה?
בשנים האחרונות אתם נתקלים בביטוי "משמורת משותפת החוק החדש"‚ וחשוב להבהיר נקודה אחת: לא מדובר בחקיקה חדשה. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות משנת 1962‚ על חזקת הגיל הרך שבו‚ עדיין עומד בתוקפו.
מה שהשתנה הוא הפסיקה‚ ובעיקר בע"מ 919/15 שתוארה לעיל‚ וכן שורה של פסקי דין שהרחיבו את ההכרה בהסדרים לא שוויוניים לחלוטין כהורות משותפת.
במקביל מתקיים דיון ציבורי ופרלמנטרי מתמשך על אימוץ המלצות ועדת שניט‚ שמציעות להחליף את מונחי "משמורת" ו"הסדרי ראיה" במונח "אחריות הורית משותפת" ולבטל את חזקת הגיל הרך. ההצעות טרם הפכו לחוק‚ אך הן כבר משפיעות על שיח בתי המשפט.
המסקנה המעשית עבורכם: אל תסתמכו על ידיעות בתקשורת שמכריזות על "חוק חדש". בדקו מה קובעת הפסיקה העדכנית בערכאה שבה מתנהל התיק שלכם.
השפעת התנהגות ההורים על פסיקות משמורת
בתי הדין אינם בוחנים רק את הנסיבות האובייקטיביות אלא גם את התנהלותכם במהלך ההליך עצמו‚ ולכך משקל גדול מכפי שרוב ההורים מעריכים.
הורה שמשתף פעולה עם התסקיר‚ מגיע למפגשים‚ מקפיד על ההסדרים הזמניים ומגלה גמישות סביב צורכי הילד – מחזק את עמדתו. הורה שמפר הסדרים זמניים‚ מסית את הילד נגד ההורה השני‚ מונע קשר טלפוני‚ או מגיש תלונות שווא – פוגע בעמדתו קשות‚ לעיתים באופן בלתי הפיך.
נקודה חשובה נוספת נוגעת למעמד ההורה הלא משמורן. גם הורה שאינו משמורן נשאר אפוטרופוס שווה‚ וזכאי לקבל מידע ישירות ממוסדות החינוך והבריאות‚ להשתתף באסיפות הורים‚ ולהיות שותף בהחלטות המהותיות. אם ההורה המשמורן מונע זאת‚ זו עילה לפנייה לבית הדין ולעיתים גם לבקשת שינוי משמורת.
האם הילד יכול לבחור היכן יגור?
זו אחת השאלות הנפוצות ביותר‚ והתשובה היא שדעת הילד נשמעת אך אינה מכריעה.
בישראל אין גיל שבו הילד "מחליט". בית הדין שוקל את רצון הילד כאחד השיקולים במסגרת טובתו‚ והמשקל שניתן לו עולה עם הגיל. עד גיל 6 המשקל מזערי. בין 6 ל-12 הרצון נשמע דרך התסקיר ונבחן בזהירות. מגיל 12 ומעלה המשקל משמעותי‚ אך גם אז אינו בלעדי.
הסיבה לזהירות הזו היא החשש מהשפעה. ילד באמצע גירושין נתון ללחצים‚ לעיתים מבלי שההורה מודע לכך‚ ולעיתים כתוצאה מניכור הורי מכוון. פקידת הסעד מאומנת לזהות פער בין מה שהילד אומר לבין מה שמשתקף מהתנהגותו‚ ובית הדין יבחן לא רק מה הילד רוצה אלא גם מדוע.
שינוי בהסדרי השהות
חשוב לדעת כי אף במקרה בו לא קיבלתם את חלומכם בהסדרי השהות‚ עדיין הדבר אינו חסר כל סיכוי שיתרחש בעתיד.
מטבע הדברים נושא "משמורת הילדים" הוא דבר אשר חל בו שינוי נסיבות באופן תדיר – הן גילו של הילד‚ הן יחס ההורים כלפיו ועוד.
לכן בכל מקרה בו קיים שינוי נסיבות מהותי תוכלו לפנות שוב לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לדון מחדש האם מתאפשר בשלב הזה לשנות את הסדרי הראיה לטובת הילד.
הנסיבות שמתקבלות בפועל כעילה לשינוי הן גיל הילד שהתקדם‚ מעבר דירה של אחד ההורים‚ שינוי מהותי בהיקף העבודה או בזמינות‚ הפרה חוזרת של ההסדר הקיים‚ שינוי במצב הרפואי או ההתפתחותי של הילד‚ ורצון מבוסס של ילד בוגר.
כדי להגדיל את סיכויי הבקשה‚ תעדו את השינוי לאורך זמן ולא רק את האירוע הבודד שהוביל אתכם לפנות.
מתי כדאי לפנות אל עורך דין לגבי משמורת משותפת?
עורך דין משמורת משותפת נדרש הרבה לפני הדיון עצמו. השלב הקריטי הוא בחירת הערכאה‚ משום שכפי שראיתם‚ עמדת בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה שונה מהותית בשאלת המזונות‚ ומי שמגיש ראשון קובע את הסמכות. החלטה שמתקבלת בלי ייעוץ בשלב הזה קשה מאוד לתיקון בהמשך.
תפקיד נוסף של עורך דין משמורת משותפת הוא ההיערכות לתסקיר. פקידת הסעד מגיעה לביקור בית‚ משוחחת עם הילד ועם שני ההורים‚ וכותבת חוות דעת שלה משקל מכריע. הבנה של מה נבחן‚ ותיעוד מסודר של מעורבותכם בשגרת הילד‚ הם ההבדל בין תסקיר תומך לתסקיר בעייתי.
ולבסוף‚ כשהתסקיר אינו תומך – וזה קורה – נדרשת התמודדות מקצועית מולו‚ כפי שתואר במקרה שהוצג לעיל. זו מלאכה שדורשת היכרות עם אופן עבודתן של פקידות הסעד ועם הפסיקה הרלוונטית.
יתרון מיוחד קיים כשמדובר בעורך דין שהוא גם טוען רבני‚ המכיר את שתי הערכאות מבפנים ויודע להתאים את הטיעון לכל אחת מהן.
משרדנו חרט על דגלו את ראיית טובת הילדים בראש סדר העדיפויות. אם אתם שוקלים להגיש בקשה למשמורת משותפת או לשנות את הסדרי השהות‚ אני מזמין אתכם לפנות אליי לייעוץ אישי ומקצועי. יחד נבחן מהי הדרך הנכונה ביותר עבורכם ועבור ילדיכם.
לסיכום
משמורת משותפת הפכה בשנים האחרונות מהסדר חריג להסדר מקובל‚ אך היא אינה מתאימה לכל משפחה ואינה נקבעת אוטומטית. בתי הדין בוחנים קרבה גיאוגרפית‚ יכולת תקשורת בין ההורים‚ זמינות אמיתית ומסוגלות הורית – ומעל הכול‚ את טובת הילד.
שלוש נקודות שכדאי שתיקחו מכאן: בחירת הערכאה משפיעה מהותית על תוצאת המזונות ונקבעת לפי מי שמגיש ראשון; ההסדר צריך להיכתב מפורט בהסכם ולא להישאר בהצהרה כללית; והתסקיר הוא המסמך המשפיע ביותר בתיק‚ ולכן ההיערכות אליו חשובה יותר מכל טיעון שתשמיעו בדיון.
אנו משקיעים מאמצים רבים כדי לספק לכם תוכן איכותי ומדויק. עם זאת‚ חשוב להדגיש שהמידע המובא כאן אינו ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו ככזה. העולם המשפטי דינמי ומשתנה‚ ולכן כל שימוש במידע הוא על אחריותכם האישית בלבד.
שאלות ותשובות
מה ההבדל בין משמורת משותפת להסדרי ראיה?
בהסדרי ראיה הילדים שוהים רוב הזמן אצל אחד ההורים‚ בעוד שמשמורת משותפת משמעותה חלוקה שוויונית של הזמן והאחריות ההורית.
האם משמורת משותפת מבטלת או חוסכת בתשלום המזונות?
לא בהכרח. בית המשפט בוחן את הפערים הכלכליים בין ההורים ואת הצרכים של הילדים לפני החלטה על גובה המזונות.
מאיזה גיל נהוג לקבוע משמורת משותפת?
בדרך כלל מגיל 6 ומעלה‚ כשהילד עצמאי יותר וזקוק לפחות יציבות יומיומית מצד האם. מתחת לגיל זה ההסדר אפשרי אך חריג.
מהי חלוקת הימים המקובלת במשמורת משותפת?
שלושת המודלים הנפוצים הם 2-2-3‚ שבוע-שבוע‚ ו-5-2. הבחירה תלויה בגיל הילד‚ במרחק בין הבתים ובשגרת העבודה של ההורים.
האם ניתן להחליט על משמורת משותפת כאשר ההורים לא מסכימים?
משמורת משותפת דורשת שיתוף פעולה בין ההורים. אם ההורים אינם יכולים לתקשר ביניהם‚ המשמורת המשותפת עלולה להזיק לילד. בית המשפט ישקול את יכולת ההורים לשתף פעולה.
מה קורה אם אחד ההורים עובר לגור במקום אחר?
אם אחד ההורים עובר לגור במרחק משמעותי‚ קשה מאוד לשמור על משמורת משותפת. במקרה כזה‚ הסכם המשמורת יצטרך להשתנות‚ והילד כנראה יגור אצל אחד ההורים.
האם יש הבדל בין משמורת משותפת לאפוטרופסות משותפת?
כן. משמורת קובעת היכן הילד גר. אפוטרופסות קובעת מי מקבל החלטות מהותיות על הילד. גם אם יש משמורת בלעדית‚ בדרך כלל שני ההורים הם אפוטרופוסים משותפים.
מה קורה אם הילד אומר שהוא לא רוצה משמורת משותפת?
דעת הילד נשקלת‚ אבל היא לא הגורם היחיד. בית המשפט יבחן את גיל הילד‚ את הסיבות לדעתו‚ ואת טובתו. לפעמים ילד מושפע מאחד ההורים.
האם ניתן לשנות הסדר משמורת שכבר נקבע?
כן‚ בתנאי שחל שינוי נסיבות מהותי – גיל הילד‚ מעבר דירה‚ שינוי בזמינות ההורים‚ או הפרה חוזרת של ההסדר הקיים.
