הרגע הכי מתסכל בכל תהליך גירושין הוא כאשר מתגלה שהמושגים שחשבתם שאתם מכירים – משמורת, אחריות הורית, זמני שהות – למעשה מבלבלים אתכם ועלולים לגרום לכם להילחם על הדברים הלא נכונים.
הרבה הורים מבזבזים חודשים של מאבקים ואלפי שקלים על עורכי דין בגלל שהם לא מבינים מה באמת חשוב ומה זה רק תואר יפה בלי משמעות מעשית.
המלחמה הכי גדולה בגירושין עם ילדים היא על השאלה: מי יהיה ההורה "הראשי"? מי יקבל את התואר המכובד "משמורן"?
אבל האמת המרה היא שרוב ההורים נלחמים על הדבר הלא נכון, ובינתיים מפספסים את מה שבאמת משפיע על חייהם ועל חיי הילדים.
המדריך הזה יחשוף בפניכם את האמת על אחריות הורית משותפת, יסביר איך המערכת באמת עובדת, ויכין אתכם למאבק החכם שיביא לכם את מה שאתם באמת רוצים.
המושגים המבלבלים שגורמים להורים להילחם על הדברים הלא נכונים
לפני שמתחילים מלחמה על אחריות הורית משותפת, חיוני להבין שיש 3 מושגים נפרדים לחלוטין שמערבבים אותם זה בזה:
- אפוטרופסות
- הסדרי שהות
- משמורת
כל אחד מהמושגים האלה משפיע על חלק אחר של חיי הילד, ורק מי שמבין את ההבדלים ביניהם יכול להילחם בחכמה על מה שבאמת חשוב.
אפוטרופסות היא הזכות לקבל החלטות גורליות בחיי הילד: איפה הוא ילמד, איזה טיפול רפואי הוא יקבל, מה יהיה סגנון החינוך שלו, ובאיזה פעילויות חוץ-לימודיות הוא ישתתף.
זוהי הזכות הכי חשובה וגם הכי שמורה – בכמעט כל המקרים, פרט לחריגים קיצוניים של הזנחה או פגיעה, שני ההורים נשארים אפוטרופסים שווים גם אחרי הגירושין.
המשמעות המעשית היא שגם אם האם מקבלת "משמורת מלאה" והילדים גרים איתה רוב הזמן, היא לא יכולה לקבל החלטות חשובות לבדה.
אם היא רוצה לעבור עם הילדים לעיר אחרת, להחליף בית ספר, או לבצע ניתוח רפואי – היא חייבת הסכמת האב. אם הוא מתנגד, בית המשפט או בית הדין יכריעו לפי עקרון טובת הילד.
הסדרי שהות הם הנושא השני – כמה זמן הילד יבלה אצל כל הורה במהלך השבוע, החודש והשנה. זה יכול להיות שוויוני מלא (שבוע אצל כל הורה), או לא שוויוני (הילד גר בעיקר אצל האם ובא לביקורים אצל האב).
פסק דין בנוגע להסדרי השהות הוא מה שקובע בפועל את שגרת החיים של הילד ואת המעורבות של כל הורה בחיי היום-יום.
משמורת היא התואר הפורמלי שנותנים להורה "הראשי". נשמע חשוב? זה הכי פחות חשוב מכל המושגים האלה, ואני גם מסביר בדיוק למה.
האמת המפתיעה על המשמורת שאף אחד לא מספר לכם
הנה האמת שתזעזע אתכם: התואר "משמורן" הוא בעיקר קרדיט חסר משמעות שזוגות נלחמים עליו בגלל אגו, ולא בגלל שיש לו השפעה מעשית על החיים.
במערכת המשפט הישראלית, מה שקובע את הכל זה הסדרי השהות, לא מי נושא את התואר היפה "משמורן".
הדוגמה הכי ברורה היא בנושא מזונות הילדים בתביעת משמורת ילדים. פעם חשבו בנוגע לסוגיית מזונות במשמורת משותפת – שמי שמקבל "משמורת מלאה" זכאי למזונות מלאים, ומי שמקבל "משמורת משותפת" לא משלם מזונות כלל.
היום המציאות שונה לחלוטין: בית המשפט העליון קבע שמה שקובע את גובה המזונות זה הסדרי השהות בפועל, לא התואר הפורמלי.
אם נקבע שהילדים יבלו 50% מהזמן אצל כל הורה, אז בהרבה מהמקרים אף אחד לא ישלם מזונות – גם אם רשמית האם היא "המשמורנית".
לעומת זאת, אם האב מקבל את הילדים רק בסופי השבוע הוא ישלם מזונות – גם אם רשמית הוא שותף ב"משמורת משותפת".
אז למה זוגות עדיין נלחמים על התואר הזה כמו אריות?
התשובה היא פסיכולוגית לחלוטין: אגו, כבוד, והרצון להרגיש שניצחתי את בן הזוג לשעבר. ההורה שמקבל את התואר "משמורן" מרגיש שהמערכת הכירה בו כהורה הטוב יותר, הראוי יותר, זה שהילדים צריכים אותו יותר.
הבעיה היא שהמלחמה הזו מבזבזת זמן יקר, כסף רב, ואנרגיה רגשית שיכולה הייתה להיות במה שבאמת חשוב: לוודא שיש אחריות הורית משותפת אמיתית והסדרי שהות שמתאימים לצרכי הילד.
המלצתי: תתנו לבן הזוג "לנצח" במלחמה על התואר, ובינתיים תלחמו על מה שבאמת משפיע על החיים.
מהי אחריות הורית משותפת ומדוע היא הכלי החזק ביותר להורים?
אחריות הורית משותפת היא השילוב של שני הדברים החשובים באמת: אפוטרופסות שווה והסדרי שהות שוויוניים או קרובים לשוויוניים.
כאשר אומרים "אחריות הורית משותפת", הכוונה היא לא רק שהמציאות הפורמלית של קבלת החלטות, אלא שני ההורים באמת מעורבים בצורה שווה בגידול הילד.
האחריות ההורית כוללת כמה שכבות: יש את הרמה האסטרטגית – החלטות על חינוך, בריאות, וכיוון חיים כללי של הילד. יש את הרמה הטקטית – החלטות יומיומיות על לוח זמנים, פעילויות, וחברים.
ויש את הרמה המעשית – מי אוסף מבית הספר, מי הולך לחדר רפואה, מי עוזר עם שיעורי בית.
באחריות הורית משותפת אמיתית, שני ההורים מעורבים בכל השכבות האלה. זה לא אומר שהם צריכים לעשות הכל יחד – אם הילד גר השבוע אצל האמא, היא זו שתיקח אותו לרופא השיניים.
אבל זה כן אומר שהאבא יישאר מעודכן, יהיה שותף בהחלטות, ויוכל להביע דעות ועמדות.
המטרה של אחריות הורית משותפת היא לתת לילד את המקסימום מהעולמות: הטבות של שני הורים מעורבים, גישה לתכונות ויכולות של שניהם, ותחושה שאף הורה לא "נעלם" מהחיים שלו.
מחקרים מראים שילדים עם אחריות הורית משותפת אמיתית מתמודדים טוב יותר עם הגירושין ומראים פחות בעיות התנהגות ורגשיות.
אבל חשוב להבין שאחריות הורית משותפת לא מתאימה לכל המשפחות. במקרים של אלימות, התנכלויות, או קונפליקט חמור שלא ניתן לפתרון, ההסדר הזה יכול לגרום יותר נזק מתועלת.
הילדים נחשפים למתח מתמיד, ההחלטות הופכות למאבקי כוח, והתקשורת בין ההורים רעילה ומזיקה.
האסטרטגיות החכמות לקבלת אחריות הורית משותפת גם ללא הסכמה
המצב האידיאלי הוא כאשר שני בני הזוג מבינים שטובת הילד דורשת אחריות הורית משותפת ומסכימים על הסדרי שהות שוויוניים. אבל במציאות, המצב הזה קיים רק במיעוט המקרים.
לרוב, אחד הצדדים (בדרך כלל האם) רוצה שהסדרי השהות של הצד השני יהיו מצומצמים, והצד השני נאלץ להילחם על זכותו להיות הורה מלא.
כאשר אין הסכמה, הדרך היחידה להשיג אחריות הורית משותפת היא הגשת תביעה רשמית בבית המשפט או בבית הדין. התביעה צריכה להיות מפורטת ומקצועית, ולהסביר בדיוק מדוע טובת הילד מחייבת הסדרי שהות שוויוניים.
לא מספיק לטעון "אני הורה טוב ורוצה לראות את הילד" – צריך להציג טיעונים מוצקים על היתרונות של מעורבות שווה.
הטיעונים החזקים ביותר בתביעה כוללים: הוכחת מעורבות הורית קודמת (מי אסף מגן, מי הלך לחדר כושר, מי עזר עם שיעורי בית), הצגת יכולות הוריות ייחודיות שהילד מפסיד עליהן (כישורים מקצועיים, תחביבים, קשרים חברתיים), והוכחת יציבות ויכולת לספק סביבה מתאימה לילד.
חלק קריטי בתהליך הוא פקידת הסעד – עובדת סוציאלית מקצועית שבית המשפט ממנה כדי לבחון מה באמת טובת הילד.
פקידת הסעד מבקרת בבתים של שני ההורים, מראיינת את הילדים (אם הם בגיל מתאים), ובוחנת את איכות הקשר בין כל הורה לילד. חוות הדעת שלה משפיעה מאוד על ההחלטה הסופית.
הכנה נכונה למפגש עם פקידת הסעד חיונית: הבית צריך להיות מסודר ומתאים לילדים, ההורה צריך להיות רגוע ושיתופי, והילדים צריכים להרגיש נוח ובבית.
חשוב לא לנסות "למכור" את עצמכם או ללכלך על הצד השני – פקידות סעד מנוסות רואות את זה מיד ויש להן אלרגיה להורים שמנסים לתמרן.
גם אם חוות הדעת הראשונה לא חיובית, אל תיכנעו מיד. אפשר לבקש חוות דעת נוספת, להציג ראיות חדשות, או להוכיח שההמלצה לא לוקחת בחשבון גורמים חשובים.
המאבק על אחריות הורית משותפת יכול להימשך חודשים, אבל אם טובת הילד באמת דורשת זאת – השקעה כדאית.
תביעת אחריות הורית משותפת בבית הדין או בבית המשפט
תביעת אחריות הורית משותפת ניתן להגיש בין בבית הדין הרבני ובין בבית המשפט לעניני משפחה, כאשר המקדים ומגיש ראשון את התביעה הוא שיבחר מי תהיה הערכאה שתדון בתביעה הזו.
לזהות הערכאה קיימת השלכה על תוצאה בהליך, שכן ישנם הבדלים בפסיקות בין הערכאות השונות, ולכן מומלץ להתייעץ עם טוען רבני היכן להגיש את התביעה.
רוצים לקבל אחריות הורית משותפת והצד השני מתנגד? שוקלים האם נכון במקרה שלכם להתנהל במדיניות של אחריות הורית משותפת?
אני כאן, כדי לחלוק אתכם את הידע שלי מתוך ניסיון כעו"ד וטעון רבני ולהגיע יחד אתכם למתווה האופטימלי בהתאם לטובת הילדים ולנתוני הסיפור שלכם. צרו איתי קשר עוד היום ונקבע לשבת לדר על כל מה שחשוב לכם.
