מה קורה כשהורה מסרב לשתף פעולה בהליכי גירושין? אל תתפלאו מה קורה מאחורי הקלעים
מול קיר בטון רגשי: איך להתקדם כשהצד השני מסרב לשתף פעולה בהליכי גירושין
תארו לכם את הסצנה הבאה: אתם מגיעים לפגישה אצל עורך הדין שלכם בענייני גירושין. אתם אסופים, ענייניים, אולי אפילו עם קלסר תחת הזרוע – ואז אתם שומעים את המשפט הזה: "הצד השני לא משתף פעולה, לא מוכן לבוא לדיונים, לא מגיב לפניות, ולא מוכן לחתום על כלום". מזכיר סרט מתח? ובכן, לא רחוק מהמציאות. וזה, חברים, הרגע שבו נלחצת הנקודה הרגישה ביותר במערכת: ההורה שמסרב לשתף פעולה.
ומה זה באמת אומר כשמישהו מסרב לשתף פעולה? לרוב, אנחנו מדברים על אחד מבני הזוג שפשוט מקפיא את ההליך. הוא בוחר לשתוק, להתעלם, להתנגד לכל מהלך משפטי או רגשי כאחד. פה בדיוק נכנסים לתמונה כלי המשפט, הדיאלוג ושליטה בלוחות הזמנים – ובדיוק כאן גם טמון אתגר לא פשוט כלל: לקדם תהליך גירושין מול קיר בטון רגשי.
3 סיבות עיקריות לסירוב לשתף פעולה – וכולן רגשות בתחפושת
- פחד מאובדן שליטה: כשהכול מתפרק, מי שמתנגד לתהליך לעיתים פשוט מרגיש שהוא מאבד אחריות על חייו.
- נקמה: כן, זה קיים. התנהלות שעוצרת את התהליך יכולה להיות ניסיון "להחזיר" על כאב רגשי.
- תקווה לנס: בן או בת הזוג מסרבים לסיים את הקשר מתוך אמונה – או אשליה – שהצד השני ישנה את דעתו.
מה עושה המערכת המשפטית כשהורה מחליט לשים רגליים בדלת?
המוסדות המשפטיים בישראל מכירים בתופעה הזו ולא מתעלמים ממנה. כשמדובר בגירושין עם ילדים, במיוחד, מערכת המשפט מבקשת להבטיח את טובת הקטינים לפני כל דבר אחר. אז מה היא עושה בפועל כשהצד השני פשוט לא "משתף פעולה"?
1. צווי הבאה – כי למישהו פה כן אכפת
במקרים של אי שיתוף פעולה, בית הדין (הרבני או האזרחי) יכול לכפות על הצד הסרבן התייצבות לדיונים, כולל הוצאת צווים ואף איומי קנס אם ההתנהלות נמשכת. במקביל, ניתנת העדפה לכלי גישור ופשרה מתוך מטרה להמנע מהסלמה מיותרת.
2. סנקציות – כן, גם בישראל יש גבולות לסבלנות
- קנסות כספיים על סרבנות כרונית
- הגבלות של צו עיכוב יציאה מהארץ
- קבלת החלטות ללא שמיעת הצד השני – כלומר, פסקי דין בלי תגובה של הצד השני. דבר זה אינו מתאים לתביעת גירושין שיש חובה לשמוע את הצד השני טרם החלטה על כפיית גט משום החשש של גט מעושה.
3. טובת הילדים בראש – במלוא מובן המילה
אם בהתנהלות הלא משתפת יש גם פגיעה ישירה בילדים (כמו מניעת תקשורת עם הורה אחר, עיכוב בקבלת החלטות חינוכיות או בריאותיות וכדומה), העדיפות ניתנת להתערבות מהירה של שירותי הרווחה או הוצאת צווים מגבילים. כלומר – הילדים לא אמורים להיפגע, לא משנה כמה קשה הקרב בין ההורים.
השאלות שבאמת חשוב לשאול (ואתם לא לבד אם שאלתם אותן)
- האם סירוב לשתף פעולה יכול לדחות את הליך הגירושין לצמיתות?
לא. הוא יכול לעכב – אבל לא לעצור. קיימות דרכים משפטיות להתמודד עם זה. - האם צד שמשתף פעולה יכול לזכות ביתרון מהותי בהחלטות?
בהחלט כן. בית המשפט נוהג להתחשב בהתנהלות ההוגנת של הצדדים במהלך ההליך. - מה הסיכוי להסכמה אחרי חודשים של סירוב?
תתפלאו לשמוע – קיים. לעיתים השינוי נעשה תוך תמיכה נכונה של גישור מקצועי. - ואם מדובר בסירוב חריף מאוד? מה עושים?
במקרים קיצוניים ניתן להגיש תביעה שיפוטית חד-צדדית שתוביל להכרעה גם אם הצד השני מסרב להגיב. - האם ניתן לערב את הרבנות כשצד אחד מתבצר בעמדתו?
כן, אבל בתביעת גירושין יהיה צורך לשמוע לפחות פעם אחת את עמדת הסרבן.
גם כשזה מרגיש שהדלת סגורה – יש חלון פתוח באופק
אין דבר מתסכל יותר מלהוביל את עצמך להליך שינוי מהותי בחיים – ואז לגלות שיש מי ששם לעצמו למטרה למנוע את זה בכל מחיר. אבל המציאות המשפטית בישראל כיום מגבה את העיקרון של סיום ראוי של קשר זוגי (אפילו אם רק צד אחד חושב כך). אז גם אם הצד השני מסרב להרים את הראש מתחת לשולחן המשברים, אתם לא לבד.
וזה הרגע להכניס עוד אמת קטנה וחשובה במיוחד: הבחירה בייצוג מקצועי – לא רק משפטי אלא גם רגשי ופרקטי – היא הדרך היחידה לעבור את התקופה הזו בשלום. מבחינה חוקית, יש פתרונות. מבחינה רגשית – טוען רבני או עורך דין שידע להשתיק את הרעשים ולשדר ביטחון, יכול לשנות את כל התמונה.
ועכשיו ברצינות – למה לא כדאי להתעלם מזה
הסרבנות היא לא רק טריק משפטי – היא צעד טקטי שמחבל בהליך רגיש גם ככה. מעבר להשפעה על התקדמות ההליך, אין לזלזל בהשפעה הנפשית של חוסר ודאות אינסופי, במיוחד כשהילדים עומדים באמצע.
אז כשנראה לכם שאין עם מי לדבר, תדעו שיש לכם הרבה עם מי לפעול. עו"ד יהודה אבלס – טוען רבני ופרקליט שמכיר לא רק את החוק אלא גם את מבוך הרגשות שבין שורותיו – יודע בדיוק איך מנווטים את זה בביטחון, בלי כפפות משי אבל גם בלי לפוצץ את מה שכבר מבעבע.
צפו בסרטון בנושא:
