הם קטנים – אבל מה הם רוצים? האם לילדים יש מילה בהחלטה עם מי הם יגורו אחרי גירושין?
אז… מי באמת מחליט? הילדים, ההורים או אולי בכלל השופט?
שאלה שמרצדת פעם אחר פעם בראיונות גירושין ובשיחות לילה מאוחרות עם חברים: האם ילד יכול להחליט עם מי הוא רוצה לגור אחרי שההורים מתגרשים? זו לא רק שאלה משפטית, אלא גם שאלה טעונה רגשית ומוסרית שמערבבת בתוכה אינספור קונפליקטים. גם אחרי אלפי מקרי גירושין, זו אחת הסוגיות שמצליחה לבחוש הכי עמוק בהרגשות של כל הצדדים – במיוחד כשהילד הפך לנקודת המשיכה בין שני עולמות מנותקים.
3 הגורמים המרכזיים שמשפיעים על ההחלטה
בואו נפרוט את זה לגורמים ונסתכל על התמונה באופן הכי ברור שאפשר:
- טובת הילד: מונח שנשמע נפלא על הנייר, אבל פירושו יכול להשתנות מאוד בין שופט לשופט, בין מגדר ההורה, גיל הילד, הרקע המשפחתי ועוד.
- חוות דעת של אנשי מקצוע: פסיכולוגים, עובדות סוציאליות ומומחים לחינוך מעורבים לעיתים קרובות כדי לברר את המצב הנפשי של הילד ואת הקשר הרגשי שלו עם כל אחד מההורים.
- רצון הילד: כן, מה שהילד רוצה, זה מעניין את המערכת – אבל לא תמיד מספיק כדי להכריע.
אז מותר בכלל לשאול אותם?
כמובן. אבל זה חייב להיעשות בדרך רגישה ומקצועית מאוד. כשמכניסים את הילד לחדר עם שופט או עו"ס, עושים זאת רק לאחר שנשקלה הבשלות הרגשית שלו להבין את המשמעות של ההחלטה. בגילאים קטנים מאוד – מתחת לגיל 6 נניח – לרוב לא שואלים בכלל ברצינות כי הנחה מובנית היא שהילד לא באמת מבין עם מי הוא רוצה להיות. מגיל 10 ומעלה? לפעמים זה כבר מתחיל לשחק תפקיד משמעותי.
5 שאלות שכל הורה צריך לשאול את עצמו לפני שמתעקש על משמורת
- אני רוצה את הילד איתי – או שאני פשוט לא מוכן "להפסיד"?
- האם אני באמת האדם שהכי טוב לילד עכשיו?
- כמה זמן איכות אני באמת יכול להקדיש לו ביום-יום?
- האם אני מוכן לאפשר קשר חופשי עם ההורה השני – גם כשהוא מרגיז אותי?
- מה הילד היה אומר עליי כשאני לא שומע?
ומה החוק אומר על זה באמת?
בגדול, החוק בישראל לא קובע גיל מדויק שבו לילד יש זכות מלאה להחליט עם מי הוא יגור. אבל בתי המשפט כן מתייחסים לגיל הילד ולמידת בשלותו. לדוגמה, ילד בן 14 שיגיד "אני רוצה לגור עם אבא" יזכה להקשבה הרבה יותר מאשר ילד בן 6 שיגיד "אמא נותנת לי יותר ממתקים". המשקל שניתן לרצון הילד עולה ככל שגילו מתקדם – וזה נובע מההנחה (ההגיונית), שהוא מבין יותר מה הוא רוצה ולמה.
כמה דברים שלא כדאי לפספס
- מניפולציות של ההורים: כן, יש הורים שלוחצים על הילדים להגיד משהו מסוים במשפט בשפה המשפטית קוראים לזה ניכור הורי. בתי המשפט יודעים לזהות את זה – בדרך כלל.
- העדפות רגעיות של הילד: היא קנתה לי פלאפון? אז אני הולך לגור אצל אמא. מה קורה כשהפלאפון מתקלקל?
- אחים שרוצים לגור בנפרד: נשמע מופרך, אבל זה קורה. לפעמים ההחלטה יוצרת פיצול בין אחים – ואז צריך גם להכריע מי נשאר עם מי וכמה זמן הם יראו זה את זה.
6 שאלות שחייבים לשאול – ותשובות שלא תמיד נעים לשמוע
- האם שופטים תמיד מקשיבים לרצון הילד? לא תמיד. אם השופט מרגיש שהרצון עלול להזיק לילד – הוא יתעלם ממנו.
- האם אפשר "לשכנע" את הילד לבחור הורה? אפשר, אבל לא כדאי. זה יתגלה, זה פוגע בו, וזה משחק מסוכן מאוד.
- מה קורה אם הילד משנה את דעתו כל כמה חודשים? זה הופך את החיים של ההורים לבית משוגעים. במקרים כאלה, שופטים מעדיפים לקבוע יציבות – גם אם בניגוד לרצונם המשתנה של הילדים.
- ילדים יכולים לגדול בשני הבתים? דבר זה נקרא בשפה המשפטית משמורת משותפת, אין ספק כי לפעמים מדובר בפתרון טוב עבור ההורים.
- האם יש אפשרות לשים את הילד בפנימייה? זה קורה במקרי קצה, לרוב כששני ההורים נמצאו לא כשירים.
- ומתי הילד באמת מחליט לבד? מגיל 18. כל מה שלפני – עצות פלוס החלטות בגיבוי מערכת המשפט.
בסוף, הילד לא תיק שעובר מצד לצד
קל לשכוח את זה בתוך כל הדרמות המשפטיות, התיקים, הפקסים והאימיילים. אבל הילד הוא לא רכוש. הוא לא חפץ. הוא בנאדם קטן עם נשמה. והדבר האחרון שהוא צריך זה להיות סכין במלחמת אגו. כשמכניסים את דעתו של הילד לתוך המשוואה – צריך לשאול האם אנחנו באמת רוצים להקשיב לו כי חשוב לנו מה הוא מרגיש, או כי אנחנו מקווים שהוא יגיד משהו שבמקרה מתאים למה שאנחנו רוצים.
יהודה אבלס, טוען רבני ועורך-דין מנוסה בתחום דיני משפחה, יודע: אפשר לנצח בתיק – ועדיין להיכשל כהורה. ולכן, השאלה האמיתית היא לא "מה החוק אומר", אלא "מה הילד יגיד לי אחרי 10 שנים כשהוא יהיה כבר מספיק גדול להבין הכל?"
וזה כבר – לא תלוי בשופט.
צפו בסרטון בנושא:
