עקרון טובת הילד הוא העיקרון שינחה את בתי הדין הרבניים ובתי המשפט למשפחה כשהם יכריעו בשאלה האם תהיה משמורת משותפת או שמא ישנה עדיפות שהאם תהיה משמורנית מלאה.
לכן, חשוב מאוד שכל הזוגות שעוברים הליך גירושין ומנהלים תביעת משמורת ילדים ידעו מה הוא עיקרון טובת הילד, וכיצד ניתן להשתמש בעיקרון טובת הילד בכדי להשיג את התוצאה המיוחלת.
במאמר זה נסקור מה היא טובת הילד, ומה קורה במקרה בו טובת הילד עומדת בסתירה לרצונו של אחד מההורים לעבור דירה לעיר אחרת.
עקרון טובת הילד – עיקרון על
לא כל הזוגות יודעים כי העיקרון החשוב ביותר שבית הדין יבחן הוא מה תהיה טובת הילד, כלומר השאלה האם הדבר יהיה נח לאב או לאם אינה משפיע הרבה על ההכרעה במשמורת הילדים.
כך גם השאלה מה יהיה גובה מזונות הילדים לאחר שתקבע משמורת הילדים אינה מהווה גורם משפיע על שיקול בית הדין כאשר מנגד עומד עקרון טובת הילד.
משכך, אין כל טעם להתמקד לשכנע את בית הדין כי לאב יש זכות להיות משמורן, או שלאם יש זכות להיות משמורנית מלאה, שכן כל הטענות הללו לא ישפיעו על התוצאה בפסק הדין.
כל מה שעליכם לעשות הוא להסביר לבית הדין למה טובת הילד מחייבת שהסדרי הראיה יהיו כמו שבקשתם, כאשר המבקש את הסדרי הראיה הרחבים יסביר על הצורך של קיום הסדרי ראיה מורחבים, ואילו האם שמבקשת שיהיה לאב הסדרי ראיה מצומצמים תטען כי טובת ילד היא שתהיה לו בית אחד מרכזי.
השיקולים המרכזיים בהכרעה על טובת הילד
טובת הילד היא שההורים יתגוררו תחת קורת גג אחת בשלווה ללא הליך גירושין, אך כשהדבר אינו אפשרי ובני הזוג החליטו לסיים את חיי הנישואין הרי שצריך להחליט מה גרוע פחות.
השיקולים שבית הדין ייקח בחישוב הוא גילו של הילד, מצבו הפיזי, וכן הקשר בין הילד לכל הורה.
לא דומה ילד יונק לילד בן 10 וכן אינו דומה מקרה בו האב היה שותף פעיל בהליך גידול הילדים לפני הגירושין, למקרה בו האב "נזכר" להיות הורה לאחר הגשת תביעת גירושין.
שיקולים נוספים שישפיעו על תוצאת פסק הדין היא המיקום בו ההורים מתגוררים, האם מדובר בסמיכות, דבר שיכול לאפשר משמורת משותפת, או שמא מדובר במרחק רב, כך שאין מנוס מאשר שהורה אחד ישמש כהורה משמורן.
מעבר מקום מגורים שיקול עיקרון טובת הילד
לא פעם אנו נתקלים במקרה בו ישנו משמורת משותפת של ההורים, אלא שלפתע האם מבקשת לעבור דירה לעיר מרוחקת כאשר עולה החשש כי מטרתה נובעת משיקולים פסולים של ניתוק הקשר בין האב והילד.
שאלה זו אינה פשוטה כלל וכלל, שכן מחד יש קושי להגביל את מרחב התנועה של האם אשר היא זכאית לעבור לכל מקום שתחפוץ, מאידך הדבר עלול לפגוע בעקרון טובת הילד.
לשאלה זו אין הכרעה אחידה בין הערכאות השונות, כאשר ישנם דיינים שסבורים שהאם זכאית לעבור דירה גם למרחק רב ללא כל סיבה מוצדקת הנראית לעין, אלא שבמקרה זה על הערכאה השיפוטית יהיה להכריע כיצד יימשכו הסדרי הראיה בין ההורים.
לעומת זאת ישנם דיינים שחלוקים על כך כשהם סבורים כי יהיה ניתן לאפשר לאם לעבור דירה לעיר אחרת רק כאשר לאם ישנה סיבה מוצדקת והגיונית, אך ככל ומטרת האם היא רק לפגוע בטובת הילדים, הרי שבית הדין לא יאפשר מעבר זה.
בכל מקרה של מעבר האם לעיר מרוחקת, הרי שבית הדין יטיל על האם את החובה לעשות את המפגשים של הסדרי הראיה.
השלכה נוספת שעלולה להיות לאם ממעבר הדירה הוא הפסד בגובה דמי המזונות שהאב משלם עבור הילדים, עד כדי תשלום דמי מזונות מינימליים, כאשר המטרה בכך היא להרתיע מעבר לא הוגן של הורה אחד לעיר מרוחקת.
רצון הילד מול טובת הילד
מקרה בו הילד מביע את רצונו ומשאלתו הינו דבר שבשגרה, אך מה קורה במקרה בין רצונו של הילד פוגע בעיקרון טובת הילד, כמו לדוגמה מקרה בו הילד מבקש שלא לפגוש את האב, האם ניתן לכך משקל בהכרעה בסוגיית משמורת הילדים.
הכלל בזה הוא שטובת הילד כפי שבית הדין מבין אותה גוברת על רצונו של הילד, כך שלא יכול להיות שיימנעו הסדרי ראיה מהאב בגלל שהילד לא רוצה לפגוש את האב.
אך יחד עם זאת ככל ומדובר בילד מתבגר שקשה לשכנע אותו ולהניא אותו מרצונו, הדבר עשוי להישקל בטובת הילד, כך שבית הדין יסבור שלמרות שהיה טוב יותר לעשות הסדרי ראיה אחרים, אך לנוכח התעקשותו של הילד, הרי שאין מקום להכריח אותו לרצון אחר.
בכל מקרה ככל והילד לא יפגוש את האב בגלל שהדבר הוא בניגוד לרצונו של הילד, הרי שהאב זכאי להגיש בקשה להכריז על הילד כבן מרדן ובכך לשלול מהילד את דמי המזונות.
מדובר בהליך לא פשוט כלל, אך ככל ואכן הילד ימשיך להתעקש על רצונו לסרב לפגוש את האב, הרי שלא יהיה מנוס מכך.
