שיתוף ספציפי בין בני זוג יכול להשפיע על אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג בגירושין, כשההשפעה על כך יכולה להיות בסכומים של מאות אלפי שקלים, ומכאן החשיבות על כל בני זוג שמבקשים לבצע הליך גירושין לדעת מה הוא למעשה השיתוף שישפיע על אופן חלוקת הרכוש.
במאמר זה נסביר מה הוא שיתוף ספציפי ועד כמה שיתוף זה יכול להשפיע על בני הזוג שמתגרשים בבית הדין הרבני.
חלוקת רכוש ללא שיתוף ספציפי
חוק יחסי ממון בין בני זוג מסדיר את אופן חלוקת הרכוש בגירושין כך שהחלוקה תתבצע באופן שוויוני, כלומר אין כל הבדל מי הוא שצבר את הכספים והזכויות האם הבעל הוא זה שצבר או שמא האישה, בכל מקרה החלוקה תהיה חצי חצי.
אין ספק כי מטרתו של הסדר זה הוא לאפשר שיהיה שיווין בין בני הזוג, שלא יהיה מצב בו אחד מבני הזוג יוצא לאחר הגירושין כשידו על העליונה, ואילו בן הזוג השני יוצא בעירום ובחוסר כל.
אך יחד עם זאת ישנם מספר חריגים בחוק שמחריגים את עיקרון השוויון וקובעים כי בן הזוג שעליו רשומים הזכויות והנכסים הוא יישאר הבעלים היחידי לאחר הגירושין.
שיתוף ספציפי בעיקרו מתייחס לחריג הקבוע בחוק שככל והזכויות או הנכס היו רשומים על שם בן הזוג עוד טרם הנישואין, חלוקת הרכוש תתבצע באופן שבן הזוג עליו רשום הנכס יישאר הבעלים היחידי בנכס, ולבן הזוג לא תהיה כל זכות בנכס.
מה זה שיתוף ספציפי
שיתוף ספציפי הוא מקרה בו אחד מבני הזוג הביא עמו לנישואין דירת מגורים הרשומה על שמו בלבד, כשבדירה זו בני הזוג התגוררו במהלך שנות הנישואין, כך שלמעשה היה שיתוף בדירה.
בכדי שהדבר ייחשב מבחינה משפטית שיתוף, יש צורך שבני הזוג יתגוררו יחד בדירה במשך הרבה שנים, כמו כן נצרך שבני הזוג ישקיעו כספים משותפים עבור שיפוץ הדירה בסכומים משמעותיים, בכדי שיהיה ניתן לראות בכך שבן הזוג התכוון לעשות שיתוף בדירה.
מפסיקת בתי המשפט לא עלתה נוסחה מדויקת להיקף הזמן שבני הזוג צריכים להתגורר יחד בדירה, או על גובה סכום השיפוץ, אך בכל מקרה ניתן להבחין כי מדובר בדבר משמעותי.
ההשלכה של השיתוף על הגירושין
ככל ובית המשפט סבור כי אכן בדירת הצדדים התקיים שיתוף ספציפי לאור העובדה שבני הזוג התגוררו בדירה במשך תקופה ארוכה ובוצעו שיפוצים בדירה מהכספים המשותפים בסכומים לא מבוטלים, הדבר ישפיע מאוד על תביעת חלוקת הרכוש בגירושין.
בן הזוג שהביא את הדירה עמו לפני הנישואין והדירה רשומה על שמו ייאלץ להעביר מחצית מהדירה לטובת בן הזוג השני.
הסיבה לכך, היא התפיסה של בתי המשפט שככל והיה שיתוף שכזה הדבר מלמד בהכרח שבן הזוג במעשיו התכוון לשתף את בן הזוג בזכויות במחצית הדירה.
דבר זה גורר מריבות קשות בין בני הזוג תוך כדי הנישואין ומקשה על הרצון להגיע לשלום בית אמיתי, שכן בן הזוג שהביא עמו את הדירה חושש לגור בדירה יחד עם בן הזוג, שמא הוא ייאלץ בסופו של יום להעביר מחצית מהדירה לטובת בן הזוג.
הסכם ממון הפתרון הטוב ביותר
בני זוג שמבקשים לערוך חלוקת רכוש ללא שתעלה טענה של שיתוף ספציפי עליהם לעשות הסכם ממון לפני הנישואין בו הם יסדירו במפורש כי לא תישמע טענה כביכול הייתה כוונה של שיתוף.
פתרון זה יכול להיעשות רק ברצון של שני בני הזוג, אך בשום אופן לא ניתן להכריח ולחייב את בן הזוג לחתום על הוויתור לקבל את הזכות של השיתוף הספציפי.
את הסכם הממון שבני הזוג ערכו יש להביא לאישור בית הדין הרבני או של בית המשפט לענייני משפחה בכדי שהסכם הממון יקבל תוקף פסק דין ויחייב את בני הזוג.
בגידה אינה עילה לביטול שיתוף ספציפי
שאלה שהתעוררה בבית הדין הרבני עסקה במקרה בו הייתה כוונה של שיתוף ספציפי, אלא שלאחר זמן הבעל גילה כי האישה בוגדת בו כבר תקופה ארוכה.
הבעל טען כי לא מגיעה לאישה לקבל מחצית מהדירה כיון שהיא בגדה בו, ואילו האישה טענה כי לעובדה שהיא בגדה אין כל השלכה לזכות שלה לקבל מחצית מהדירה מכוח עיקרון של שיתוף ספציפי.
בית הדין הרבני הגדול קבע כי טענת הבעל ראויה להתקבל ומשכך האישה לא תקבל מחצית מהדירה, כאשר למעשה בית הדין הרבני ביקש להוקיע מקרה של גירושין בעקבות בגידה של הבעל או בגידה של האישה.
האישה הגישה עתירה לבית המשפט העליון כנגד החלטת בית הדין הרבני כשהנימוק המרכזי לעתירתה היא שבית הדין הרבני אינו מוסמך לערב שיקולים דתיים בתביעת חלוקת רכוש.
עתירה זו התנהלה בבית המשפט העליון בהרכב מורחב כשהמסקנה שהתקבלה כי אכן בית הדין הרבני נהג שלא כשורה, והיה עליו לזכות את האישה במחצית מהדירה.
אין ספק כי זו דוגמה אחת לחשיבות הרבה לבחור את הערכאה המתאימה לתביעתכם, ולכן מומלץ להיות הראשונים שמצלחים להגיש בקשה ליישוב סכסוך ובכך לנצח במרוץ הסמכויות.
