חוק המזונות מסדיר כמה האב יצטרך לשלם עבור ילדיו כשהם קטנים, וכן הוא מסדיר כמה הבעל צריך לשלם לאישה בעודה נשואה, אך למעשה בחוק זה אין כלל ברור, והדבר ייבחן בכל מקרה לגופו.
במאמר זה נעשה סדר מה קובע חוק המזונות, האם יש הבדל בין גילאי הילד, האם יש השלכה האם מדובר במשמורת משותפת או במשמורת מלאה של האם.
הסדרת חיוב מזונות אישה – חוק המזונות
לפי חוק המזונות הבעל חייב לשלם לאישה דמי מזונות אישה, אבל המחוקק לא קבע במפורש האם יש מזונות אישה גרושה, מה הם התנאים הנצרכים בכדי שהאישה תקבל את דמי המזונות, אלא הוא הפנה את תנאי החיוב לתשלום מזונות אישה לדין העברי.
לכן כשאנו רוצים לבדוק האם הבעל חייב במזונות אישה צריך לבדוק מה קובע הדין העברי ולא מה קובע החוק.
הדין העברי קובע שהבעל חייב לשלם לאישה כל זמן שהאישה מגישה תביעת שלום בית והיא אינה אישה מורדת, אך ככל והאישה הגישה תביעת גירושין או שהיא אישה מורדת, הרי שהיא איבדה את הזכות לקבל מזונות אישה.
מקרה נוסף בו האישה תפסיד את דמי מזונות אישה למרות שהיא רוצה שלום בית אמיתי, הוא במקרה בו האישה משתכרת לפרנסתה בסכום אשר יש בו בכדי לכלכל אותה בכבוד.
כלומר ככל והאישה מרוויחה סכום מכובד אשר היא יכולה להשתמש עם משכורתה לפרנסתה, הרי שהבעל אינו מחוייב לשלם את דמי המזונות בנוסף למשכורת שלה, אלא האישה תשתמש עם המשכורת שהיא מקבלת לפרנס את עצמה בכבוד.
יחד עם זאת חשוב לצין כי לרוב לא תתקבל טענת הבעל כי על האישה ללכת לעבוד ולפרנס את עצמה ובכך לחסוך את תשלום דמי מזונות אישה, שכן לפי חוק המזונות אין על האישה כל חיוב ללכת ולעבוד.
הסדרת חיוב מזונות ילדים – חוק המזונות
גם את הסדרת חוב האב בתשלום מזונות ילדים, חוק המזונות לא הסדיר אלא הוא הפנה את התנאים לחיוב מזונות לדין העברי, כך שלמעשה ניתן לומר שהחוק לא קובע כללים בחיוב דמי מזונות, בין כשמדובר בחיוב מזונות אישה ובין כשמדובר בחיוב במזונות ילדים.
חוב האב בתשלום דמי מזונות ילדים ידע תהפוכות במרוצת השנים, כאשר חיוב האב השתנה במהלך השנים.
בעבר חיוב דמי המזונות היו מוגבלים עד גיל 6 ואילו לאחר גיל זה האב היה מחויב לשלם את דמי המזונות רק אם האב היה אב עשיר.
לאחר מכן עם הקמת מדינת ישראל נוספה תקנה של הרבנות הראשית לישראל לחייב את האב בדמי מזונות עד גיל 15 ולאחר מיכן התקנה הרחיבה את החיוב של האב לשלם דמי מזונות ילדים עד גיל 18, וכיום המקובל שהאב חייב מזונות עד גיל 21.
אלא שגם לאחר תקנת הרבנות הראשית שמחייבת את האב לשלם את דמי המזונות עלתה השאלה האם חיוב זה מוטל על האב באופן ייחודי, כלומר האם אינה צריכה להשתתף כלל בדמי מזונות, או שמא החיוב חל על שני ההורים בשווה ללא אפליה.
עד לפני שנים סבורות הייתה הפסיקה כי האב חייב לשלם את דמי המזונות באופן ייחודי ללא כל קשר אם ישנו משמורת משותפת, או שמדובר במשמורת מלאה, כמו כן לגובה הכנסות ההורים כמעט ולא הייתה השפעה, והאב היה מחויב במזונות גבוהים למרות שהאב היה עני ואילו האם הייתה אישה עשירה.
המהפכה בבע"מ 919/15
העובדה כי חוק המזונות לא קבע כללים ברורים האם האב חייב לבדו בתשלום דמי המזונות או שעל האם להשתתף בחיוב המזונות, הובילו לכך שלבית המשפט העליון ניתנה הזדמנות לפרש את הדין העברי כך שהוא יתאים לעיקרון של "שוויון".
בית המשפט העליון בהחלטה תקדימית קבע כי חוב דמי המזונות יוטל באופן שווה בשווה על ההורים, כלומר על האם לשאת אף היא בהוצאות דמי המזונות של הילדים, לכל הפחות כשמדובר בילדים מעל גיל 6.
החלטה זו יצרה מצב חדש בו אין תשלום מזונות במשמורת משותפת, שכן כל אחד מההורים משלם באופן ישיר עבור הוצאות בזמן שהילדים שוהים אצלו, ואין כל מקום שאחד מההורים יעביר להורה השני את תשלום המזונות.
יחד עם זאת גם במקרה וישנה משמורת משותפת ייתכן מצב בו האב יצטרך לשלם לאם דמי מזונות, ככל והאב הוא עשיר ואילו האם עניה, כלומר להכנסות ההורים גם ישנה השלכה על תשלום דמי המזונות.
בית הדין הרבני נגד בע"מ 919/15
בית הדין הרבני לא קיבל את הלכת בית השפט העליון כשהוא סבור שחוב דמי המזונות מוטלים על האב בלבד, ולהכנסות האם אין כל השפעה לגובה דמי המזונות.
לטענתו של בית הדין הרבני כיון שחוק המזונות לא קבע את דמי המזונות אלא הוא הפנה זאת לדין העברי, ובית הדין הרבני הוא המוסמך לפרש מה הוא הדין העברי ולא בית המשפט העליון, לכן יש לו סמכות להכריע בניגוד לפסיקת העליון.
התנגדות זו בין בית המשפט לבית הדין הרבני גרמה לכך שישנה השלכה גדולה מאוד מי מגיש הראשון בקשה ליישוב סכסוך במטרה לזכות להגיש הראשון את תביעת מזונות ילדים.
צפו בסרטון בנושא חוק המזונות:
