ערעור על פסק דין בבית הדין הרבני

ערעור על פסק דין הינו זכות יסוד שיש לכל אחד שמרגיש שפסק הדין שניתן כנגדו הינו פסק דין מוטעה, זכות זו קיימת בכל הערכאות ובמאמר זה נסקור את הזכות שיש לבעל דין להגיש כתב ערעור בבית הדין הרבני כנגד פסק דין של בית הדין הרבני האזורי.

מתי ניתן להגיש ערעור על פסק דין

ערעור על פסק דין ניתן להגיש רק במקרה ואכן יש לכם עילות המצדיקות את הגשת הערעור, לא כל אי הסכמה עם פסק הדין של בית הדין תאפשר לכם הגשת ערעור.

כמו כן ישנה חובה להגיש את כתב הערעור לבית הדין הרבני הגדול תוך פרק זמן קצר של 30 יום, אחרת קיים סיכוי שבית הדין הגדול ידחה את הערעור על הסף.

דבר נוסף שעליכם לקחת בחשבון שניתן לערער רק על פסק דין, לא כן כשמדובר בהחלטה זמנית אשר עתיד להינתן החלטה נוספת בעניין, יהיה ניתן להגיש רק בקשת רשות ערעור.

מה הם העילות להגשת ערעור על פסק דין

ישנם שלושה קריטריונים שעל פיהם יהיה ניתן להגיש ערעור על פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בלבד.

טעות בהלכה – במקרה שבית הדין האזורי נתן החלטה שאינה תואמת את ההלכה כמו למשל שבית הדין הורה בניגוד להלכה שיש סרבנות גט, דבר זה מאפשר הגשת ערעור.

טעות הנראית בשיקול דעת בקביעת העובדות – מקרה בו ניכר שבית הדין פירש את העובדות בצורה שאינה נכונה כמו למשל שבית הדין הסיק שהאב הוא עני ולכן הוא חייב את האב בדמי מזונות מינימליים, למרות שניתן לראות בבירור שהמסקנה אינה נכונה.

טעות בניהול הליך הדיון – במקרה בו בית הדין האזורי ניהל את ההליך בצורה לא נכונה כמו למשל הוא לא שמע את טענות הצדדים, או שהוא לא אפשר לאחד מבעלי הדין להגיש ראיה אשר יש ביכולתה לשנות את תוצאת פסק הדין.

אך יחד עם זאת צריך לדעת כי לרוב בית הדין הגדול יתערב בפסק דין של בית הדין האזורי רק אם נפלה טעות בהלכה או טעות בניהול הליך הדיון, לא כן כשמדובר על טעות בהסקת המסקנות מתוך העובדות, לרוב בית הדין הגדול יימנע מלהתערב בנימוק שבית הדין האזורי הוא אשר התרשם מהצדדים באופן ישיר.

בכל מקרה ככל ואתם לא עומדים באחד מהקריטריונים אין לכם מה להגיש ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי.

בקשת רשות ערעור על החלטה זמנית

במקרה בו התקבלה החלטה זמנית ולא פסק דין סופי הרי שאין בפניכם אפשרות להגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אלא רק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין.

קיים הבדל מהותי בין בקשת רשות ערעור לבין ערעור בזכות, שכן בעוד שכשמדובר בפסק דין ניתן להגיש ערעור על פסק דין ללא הסכמת בית הדין הגדול, ובית הדין הגדול יהיה מחוייב לשמוע את הערעור שלכם, הרי שערעור על החלטה זמנית מותנית בהסכמת בית הדין הגדול.

ככל ומדובר בהחלטה על דמי מזונות או על הסדרי ראיה לרוב בית הדין הגדול יאפשר בקלות יותר את הגשת הערעור, אך ככל ומדובר בתיק חלוקת רכוש בין בני זוג וגם אם לא תתקבל בקשת רשות ערעור לא ייגרם נזק משמעותי, הרי שבית הדין הגדול יורה שהערעור יוגש רק שיהיה פסק דין סופי.

הבדל נוסף שקיים בין ערעור על החלטה זמנית להחלטה סופית הוא מועד הזמן שעליכם להגיש את הערעור, בעוד שבקשת רשות ערעור על החלטה זמנית יש להגיש בתוך 10 ימים בלבד, הרי שערעור על פסק סופי ניתן להגיש בתוך 30 יום.

הפקדת ערבות תנאי לשמיעת הערעור

 גם במקרה בו יש לכם זכות להגיש ערעור על פסק דין סופי, הרי שבית הדין הגדול יכול להתנות את שמיעת הערעור בהפקדת ערבות לכיסוי הוצאות ככל ויתברר כי הגשת הערעור הינה ערעור סרק.

גובה דמי הערובה יכול להשתנות לפי מספר פרמטרים, כמו למשל, סיכויי הערעור, יכולת כלכלית של המערער.

בכל מקרה ככל ולדעתכם בית הדין הגדול חייב אתכם בסכום ערבות גבוהה, אתם רשאים להגיש בקשה להפחית את דמי הערבות, כשעליכם לצרף לבקשה אסמכתאות המצדיקות את הפחתת הערבות.

ערערו על פסק דין של בית הדין הרבני הגדול

ערעור ניתן להגיש אך ורק על החלטת בית הדין הרבני האזורי, אך לא ניתן להגיש בשום אופן ערעור על החלטת בית הדין הרבני הגדול, שכן הערכאה העליונה היא בית הדין הרבני הגדול.

אך יחד עם זאת קיימת אפשרות קלושה להגיש עתירה לבית המשפט העליון על החלטת בית הדין הרבני הגדול.

עתירה זו היא שונה בהרבה מערעור, שכן בעתירה אין להעלות טענות שבית הדין הרבני הגדול טעה בעובדות או בהלכה, הדבר היחיד שיהיה ניתן להעלות בעתירה זו היא שבית הדין הרבני פגע בכללי הצדק.

מדובר בדבר מאוד מצומצם כאשר מחקרים מוכיחים שרק אחד למאות מתקבלת עתירה כנגד החלטת בית הדין הרבני הגדול, ולכן עליכם למקד את כל המאמץ שאתם מגישים ערעור על פסק דין של בית הדין הרבני האזורי.