טובת הילד היא שתכריע כיצד תתבצע חלוקת הסדרי השהות בין ההורים, כך שאם אתם רוצים משמורת מלאה או הסדרי ראיה מורחבים, עליכם להוכיח כי רצונכם הוא רק טובתו של הילד.
במאמר זה נסביר כיצד בוחנים מה היא טובת הילד, ובעיקר מה אינו יהיה שיקול כשאתם מבקשים הרחבת הסדרי ראיה בבית המשפט.
לאחר קריאת המאמר תדעו טוב יותר את המושגים הבסיסיים שיעזרו לכם בתביעת משמורת ילדים בבית המשפט.
טובת הילד זכות או חובה?
לא פעם אני שומע את ההורה טוען מגיע לי שהילד יהיה במשמרתי, "אני אמא מסורה" או "אני אבא שמאוד דואג לילד".
צריך לדעת כי עיקרון טובת הילד אינה מקנה זכות להורה, אלא היא אך ורק חובה של ההורה לדאוג לטובת הילד.
כך שההחלטה על הסדרי שהות רחבים יותר לאחד מההורים אינה בגלל שההורה השני אינו בסדר או כי אין לו זכות, הסיבה היחידה לכך היא משום שלדעת בית הדין הרבני טובתו של הילד מחייבת הסדרי שהות בצורה זו.
איך בודקים מה היא טובתו של הילד?
לפעמים עולה השאלה מה היא טובת הילד, כאשר האב טוען שטובתו של הילד מחייבת משמורת משותפת, ואילו האם טוענת שטובתו הילד היא שהיא תהיה משמורנית מלאה, והאב יהיה זכאי להסדרי שהות מינימליים.
במקרה זה על כל אחד מההורים להציג טיעונים התומכים בגרסתו, האם תצטרך להוכיח שהאב אינו יכול לגדל את הילד במשמורת משותפת, ואילו האב יציג ראיות כי טובת הילד מחייבת שתהיה הסדרי שהות שווים.
לאחר שמיעת הטענות, בית הדין הרבני ימנה פקידת סעד שתכתוב חוות דעת כיצד לדעתה יהיה נכון לקבוע את הסדרי הראיה.
חוות הדעת של העובדת סוציאלית תוגש לאחר שהיא תפגוש את שני בני הזוג בדירתם, ובמקרים מסוימים אף תשוחח עם הנהלת בית הספר בכדי לדעת מה היא טובת הילד.
לחוות הדעת של פקידת הסעד יש משקל רב בהכרעה של בית הדין הרבני, אך בהחלט בית הדין אינו משמש כחותמת גומי, ולכן הוא יכול לפסוק שלא בהתאם להמלצה, ככל ותצליחו לשכנע כי נפל פגם בחוות הדעת.
מה אינו טובת הילד?
לא פעם האב מבקש שתהיה משמורת משותפת בכדי שלא לשלם מזונות בהורות משותפת, ואילו האם שבדיוק מכך חוששת, מבקשת להיות משמורנית מלאה.
שיקול מזונות הינו שיקול זר מבחינת בית המשפט הרבי, שאסור שישפיע על הסדרי הראיה של הילד עם ההורה.
שיקול זר נוסף שעשוי אף הוא להישקל על ידי ההורה הוא נקמנות בהורה השני בפרט אם ההורה השני הינו סרבן גט.
אך צריך לדעת כי שיקולי נקמנות לא רק שהם אינם חלק מהשיקולים של טובת הילד, אלא הדבר יכול לעשות את ההיפך הגמור, השימוש בילד ככלי לנקום בהורה השני, יכול להיות פגיעה אנושה לצמיתות ברגשותיו של הילד.
טובת הילד ורצון הילד – מה גובר?
כאשר עולה השאלה האם להעדיף את רצון הילד או שמא את טובת הילד, ההכרעה לכך אינה פשוטה כלל, בפרט כאשר מדובר בילד מתבגר.
רצונו של הילד לא בהכרח תואם את טובתו, כך שייתכנו מצבים בהם הילד מעדיף לשהות אצל הורה אחד רק מתוך התפיסה הילדותית שלו, אך הדבר אינו משרת את טובתו האמיתית.
מאידך ההתעלמות מרצונו של הילד לפעמים הם שעלולים לפגוע בטובתו של הילד, ההרגשה כי לא מתחשבים ברצונותיו לפעמים עשויה לפגוע ברגשותיו של הילד.
לכן, ככל וגילו של הילד הוא מתקדם יותר, בית הדין הרבני עשוי יותר לשקול את רצונו בהכרעה על מקום שהות הילד, אך ככל ומדובר בילד צעיר שההשפעה באי כיבוד רצונו הינו נמוך יותר, הרי שבית הדין לא יכבד את רצונו של הילד.
בכל מקרה לאחר שבית הדין הרבני הכריע כי אין להתחשב ברצונו של הילד, לא תוכל להישמע טענה כי לא ניתן לקיים את הסדרי השהות כיון שהילד אינו רוצה.
חובתם של ההורים לפעול בהתאם להחלטות בית הדין היא בין אם הדבר מוצא חן בעיני הילד ובין אם לאו, כאשר האפשרות היחידה לשנות את ההחלטה היא בהגשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול.
מה עושים כשיש פגיעה בטובת הילד?
ככל ואחד מההורים נוקט בפגיעה בטובתו של הילד כגון שהוא עושה ניכור הורי או שישנה הפרה של הסדרי ראייה, יש להילחם בכך בכל הכוח כבר מיד בהתחלה.
המחשבה כי "יהיה בסדר" או "עדיף לחכות עם זה", עלולה להוביל לכם נזק קשה כאשר לאחר תקופה שכבר הניכור ההורי או הפגיעה בהסדרי השהות ייפגעו בקשר עם הילד, ואז כבר הדבר עלול להיות מאוחר מידי.
לכן, מיד שמתגלה החשש של ניכור הורי יש לפנות לבית הדין הרבני ולבקש מהם סעד למנוע זאת, סעד זה יכול להינתן במסגרת של בזיון בית הדין, ויכול להיות גם על ידי הוצאת הילד ממשמורת של ההורה המתנכר.
טוען רבני יהודה אבלס ייצג בתיק בו הוציאו מהאם את משמורת הילד למשמורת משותפת רק בגלל שהאם לא נענתה להוראות בית הדין הרבני.
כך שניתן לומר שטובת הילד הוא שצריך להיות נר לרגליו של ההורים המבקשים את משמורת הילד.
ראו סרטון בנושא מהי טובת הילד:
