סירוב גט יכול שיהיה בין על ידי סרבנות האיש ובין על ידי סירוב האישה לקבל גט, כשבכל מקרה הדבר ייחשב כסרבנות גט.
סרבנות גט הינה תופעה שאנו עדים עליה לאחרונה יותר ויותר כאשר אחד מבני הזוג במטרה להצליח בתביעת חלוקת רכוש בגירושין מערימים קשיים על סידור הגט.
אך ככל ואנו נדע כיצד מתמודדים עם סירוב גט, כך אנו נוכל להצליח להתמודד באתגרים הלא פשוטים שעומדים לפתחנו.
סירוב גט לא כל פעם
כאשנו אנו מדברים על תופעת סירוב גט יש להבחין בין מקרה בו בית הדין הרבני נתן הכרעה כי על הבעל לתת גט או על האישה להתגרש ובכל זאת הם מסרבים לתת גט, לבין מקרה בו רק אחד מבני הזוג תביעת גירושין ואילו בן הזוג השני הגיש דווקא תביעה לשלום בית.
ככל וישנו פסק דין חלוט של בית הדין על חיוב בני הזוג בגט ואחד מבני הזוג מסרב לתת גט, הרי שאכן הדבר ייחשב כסרבנות גט.
לא כן במקרה בו בית הדין לא נתן פסק דין לגירושין או כאשר בית הדין האזורי נתן פסק דין והוגש כנגד החלטה זו ערעור בבית הדין הרבני הגדול, הרי שהסירוב לתת גט אינו נחשב כסרבנות גט.
כלומר לא האמירה של אחד מבני הזוג אני רוצה להתגרש גוררת את הבן הזוג המתנגד לגירושין להיות כסרבן גט, אלא רק פסק דין סופי על חיוב בגט, הם שיעשו את הסירוב של הבן הזוג לתת גט כסרבנות גט.
בכדי שבית הדין יחייב את בן הזוג להתגרש וסירוב גט ייחשב כסרבנות גט, יש צורך להציג לבית הדין עילה –סיבה לגירושין, בין העילות ניתן למצוא גירושין בעקבות בגידה של הבעל או עילה אחרת.
סרבן גט הדך להילחם
כאשר ישנו סירוב גט של הבעל לתת גט לאחר שניתן פסק דין לגירושין, ניתן להילחם בכך במספר אפשריות.
האפשרות הראשונה היא על ידי תביעת מזונות אישה, במקרה בו האישה זכאית לקבל מזונות, הרי שהבעל לא ירצה לשלם כל חודש מזונות לאישה והוא יעדיף את סידור הגט.
אפשרות זו אינה קיימת תמיד שכן לפעמים האישה אינה זכאית לקבל גט כיון שהיא ביצעה פתיחת תיק גירושים ברבנות או בגלל שהאישה מורדת.
במקרים אלו אין מנוס מאשר הפעלת סנקציות קשות כנגד הבעל כמו לדוגמה צו עיכוב יציאה מהארץ, עיקולים, ובמקרים קשים מאלו גם מאסר כנגד הסרבן גט.
אין ספק שבית הדין הרבני לא ימהר לעשות סנקציות קשות אלו כנגד הבעל טרם שהוא ינסה לעשות הליך גירושין בהסכמה, אך במקרה ולא יהיה מנוס, בית הדין יפעיל סנקציות קשות אלו.
הדרך להתמודד עם סירוב גט של האישה
סירוב גט של האישה מבחינה מסוימת הינה קלה יותר מאשר סירוב של הבעל לתת גט, אך מאידך היא קשה יותר.
מהנתונים של הנהלת בתי הדין הרבניים עולה כי כיום ישנן יותר נשים סרבניות גט מאשר בעלים שמסרבים לתת גט, כל זה בגלל הקושי להילחם עם תופעת סרבנות גט של האישה.
הדרך להילחם בתופעה של סרבנות האישה אינה יכולה להיות על ידי תשלום מזונות לבעל, שכן בהלכה קיים רק מזונות אישה ולא מזונות הבעל, כך שאפשרות בדמות סנקציה כלכלית אינה רלוונטית.
אלא שעדיין ניתן להטיל כנגדה סנקציות של עיקולים, עיכוב יציאה מהארץ, ומאסר, אלא שהחוק מאפשר זאת רק לאחר שנשיא בית הדין הרבני הגדול ערך שימוע לאישה.
אין ספק ששימוע אצל הנשיא הינו הליך נוסף ומסורבל כך שהוא הופך יותר את הליך גירושין להיות מסורבל יותר, כשהאישה שמודעת לכך שלא יהיה ניתן לאכוף את פסק הדין לגירושין ככל ותסרב, מסרבת למשמורת משותפת או שהיא מערימה קשיים בתשלום מזונות מופחתים.
היתר נישואין לאישה שנייה
הייתרון הגדול שקיים בסירוב גט של האישה על פני סירוב גט של הבעל, הוא במקרה בו סרבנית הגט ממשיכה להתעקש ומסרבת לקבל גט.
שכן במקרה זה ניתן לקבל היתר נישואין לאישה שנייה על ידי היתר מאה רבנים ואישור נשיא בית הדין הרבני הגדול, כך שלא תועיל לאישה סירובה לקבל גט, לא כן אם ישנו סירוב גט של הבעל, הרי שאין דרך הלכתית להתיר לאישה להינשא.
אלא, שלא ניתן לבחור בשני המסלולים של סנקציה והיתר נישואין לאישה שנייה בעת ובעונה אחת, לשם כך עליכם לבחור האם אתם הולכים במסלול של סנקציות או במסלול של היתר נישואין.
לטוען רבני מומלץ יש את הידע הנרחב מתי ניתן לדרוש סנקציות כנגד סרבנות גט ומתי הדבר אינו אפשרי, כך שבהתאם לכך הוא יידע לבחור עבורכם את המסלול הנכון.
המלחמה בסירוב גט בדרך של פשרה
לפעמים על בני הזוג לדעת כי שווה "לוותר" במזונות ילדים במשמורת משותפת או בתביעה אחרת, רק בכדי למנוע מצב של סירוב גט, שהרי ההליכים המשפטיים הארוכים והמתישים לא יתרמו לשלווה נפשית.
כמובן שהדבר משתנה בהתאם לכל מקרה וכאשר נראה כי מדובר ב"סחיטה" של בני הזוג, הרי שאסור לתת לכך יד וצריך להילחם, אך בהחלט שכדאי לשקול לערוך הסכם גירושין בהסכמה.
