חוקי גירושין כוללים בתוכם הרבה חוקים המתפרסים על מספר נושאים, כגון מזונות אישה, מזונות ילדים, תביעה למשמורת ילדים, חלוקת רכוש, וכמובן הגירושין עצמם והכתובה.
חוקי גירושין בבית הדין או בבית המשפט
במדינת ישראל קימות שתי ערכאות שונות שדנות על אותם נושאים, כגון תביעת מזונות אישה, משמורת ילדים, חלוקת רכוש בין בני זוג, ואפילו תביעת מזונות ילדים יכולים להיות נידונים בערכאות שונות.
לבית הדין הרבני קיימת סמכות לדון מכוח חוק שיפוט בתי הדין הרבניים ואילו לבית המשפט קיים חוק אחר המסמיך אותם לדון בתביעות בין בני זוג.
אך השאלה לפי מה דנים בתי הדין הרבניים ולפי מה דנים בתי המשפט? האם לכל ערכאה יש חוקי גירושין שונים אלו מאלו.
התשובה לכך היא ששתי ערכאות צריכות לדון לפי אותם חוקים, כך שבעיקרון הפסיקה בבית הדין לא צריכה להיות שונה מבית המשפט.
אם כי בהחלט אנו מוצאים הבדלים בפסיקות בין הערכאות השונות, והסיבה לכך היא שכל ערכאה מפרשת את החוק בצורה שונה מחברתה.
מסיבה זו יש להקדים ולרוץ להגיש את התביעה בערכאה הנוחה לכם ובכך לזכות בשאלה האם גירושין ברבנות או בבית משפט.
חוקי גירושין לפי הדין הדתי או לפי החוק האזרחי
חילוקי הדעות של בני הזוג בחלקם יידונו לפי חוקי גירושין של הדין הדתי אליהם משתייכים בני הזוג, וחלקם יידונו לפי החוק האזרחי ללא כל שייכות לדת של בני הזוג.
התביעות שיידונו לפי הדין הדתי הם תביעת מזונות אישה, תביעת מזונות ילדים, תביעות אלו גם אם יידונו בבית משפט האזרחי, הרי שהפסיקה בהם תהיה לפי הדין הדתי אליהם משתייכים בני הזוג.
כלומר ככל ובני הזוג הינם יהודים, הרי שהדין העברי הוא שיחייב את בני הזוג, ואילו אם מדובר במקרה בו שני בני הזוג הינם מוסלמים, הרי שהדין האסלאם הוא שיחייב את בני הזוג.
לא כן כאשר מדובר על תביעת חלוקת רכוש, בזה גם אם הדבר יידון בבית הדין הרבני, חוקי הגירושין המחייבים את בני הזוג הוא החוק האזרחי.
יחד עם זאת חוק חלוקת רכוש בין בני זוג מאפשר לבני זוג שמבקשים להתדיין לפי הדין הדתי לקבל בהסכמה מפורשת כי ההכרעה של בית הדין תהיה לפי הדין הדתי ולא לפי החוק.
תביעת גירושין וכתובה רק בבית הדין
תביעת גירושין והכרעה מתי האישה מאבדת כתובתה יכולה להתנהל אך ורק בבית הדין הרבני כשהדיון יהיה לפי הדין הדתי.
מסיבה זו זוגות שמבקשים להתגרש עליהם להביא בפני בית הדין אך ורק טענות הלכתיות המצדיקות את תביעתם.
אין כל מקום להגיש בפני בית הדין בתביעת כתובה אסמכתאות מהחוק או מהפסיקה של בית המשפט, שכן בית הדין דן לפי ההלכה ולא לפי החוק.
דבר זה גרם לכך שרבים מעורכי הדין שלמדו שנים רבות את הפסיקה והחוק האזרחי לא ידעו את חוקי גירושין בדין הדתי, ולכן הם לא הצליחו לתת מענה ללקוחותיהם בתביעת הכתובה העוסקת רק לפי ההלכה.
לאחר שפניות רבות הגיעו להנהלת בתי הדין הרבניים, הוכשרו בעלי מקצוע מיוחדים של טוענים רבניים אשר התמחותם הוא בדין הדתי בדיני משפחה.
הדבר הוביל למהפכה של ממש, עד שכיום ניתן לומר שזוגות שמבקשים להצליח בתביעת הכתובה, שוכרים את שירותיו של טוען רבני מומלץ בכדי שהוא יביא בפני בית הדין את הטענות ההלכתיות.
אוכל לגלות לכם כי משרדינו גם מעניק שירות של עריכת סיכומים והעלאת טענות הלכתיות לעורכי דין אשר מודעים היטב כי הם אינם יכולים להעלות את הטענות ההלכתיות, כאשר חלק מעורכי הדין הינם מומחים מהשורה הראשונה.
חוקי גירושין על מי שאינו ישראלי
בעיקרון החוקים במדינת ישראל חלים רק על מי שיש לו אזרחות ישראלית או שהוא נמצא בישראל, אך חוקי גירושין הינו חריג כשהוא חל גם על מי שאינו אזרח ישראל.
הסיבה לכך היא העובדה כי מדינת ישראל הינה המדינה היחידה האוכפת את נושא סרבנות גט, בעוד שבמדינות אחרות לא נותנים לכך משקל.
לכן חוקי גירושין יחולו גם על מי שאינו אזרחי ישראלי רק בהתייחס לנושא האם הבעל חייב לתת גט, ולא על כל נושא אחר כגון חלוקת רכוש, תביעה לשינוי משמורת ילדים.
אך יחד עם זאת צריך לדעת כי הפעלת חוקים על מי שאינו אזרח ישראל הוא דבר מורכב ויש לכך מספר תנאים, כך שיש להתייעץ עם טוען רבני שבקיא היטב בדיני משפחה.
ירושה וצוואות בבית המשפט לפי הדין האזרחי
תביעות העוסקות בעניין הירושה והצוואות, כגון מה הייתה כוונת המוריש, האם הצוואה תקפה, וכן השאלה כיצד תתבצע הירושה באופן שהמוריש לא הותיר צוואה, יתנהל בבית המשפט למשפחה ולפי הדין הדתי.
לעובדה כי ההליך יתנהל לפי החוק האזרחי ולא לפי הדין הדתי ישנה השלכה מאוד מהותית, שכן בעוד שלפי חוק הירושה בת יורשת בדיוק כמו שבן יורש, הרי שלפי הדין הדתי בת אינה יורשת כלל, ורק לבן יש זכות לקבל את הירושה.
יחד עם זאת החוק מאפשר לאנשים שמבקשים שהירושה יתנהל בהתאם לדין הדתי להביע את הסכמתם במפורש כי הירושה יחולק בבית הדין הרבני בהתאם להלכה.
